" סלח לי , אפשר לשאול אותך שאלה ?! "
זה היה כשיצאנו משערי בית-ספר,השעמום עוד יהרוג אותנו ככה אמרנו,כמו תמיד-זה לא חדש.
כמו בכמעט כל יום,עלינו לאר קפה (הבית השני שלנו)
אנחנו בקופה מזמינות שתיים קפה קר,משלמות ומתיישבות.
כרגיל בוחנות את השטח,מסתכלות ימינה ושמאלה ולא מחסירות אף פרט מאנשים שיושבים סביבנו ואתה היית שם.חולצה שחורה,משקפיי שמש,אספרסו קצר ועיתון ביד,הפלאפון גרוטאה שלך מונח על השולחן,המפתחות של הקטנוע ואתה יושב וקורא.
הסתכלנו עליך ומיד אחת על השניה והיה לנו בפנים את החיוך הממזרי הזה שאומר "אנחנו יודעות על מה אנחנו מדברות"
בשביל שאיכשהו נפתח שיחה איתך אמרנו שחובה שנתערב על משהו שקשור אליך,והחלטנו שנתערב על הגיל.
לילוש: "אני אומרת שהוא בן 25"
ברית:"אין מצב,הוא בן 27"
לילוש: "על מה מתערבות?"
ברית: "קופסת סגריות"
לילוש: "מתאים"
אחרי משהו כמו חצי שעה של ויכוחים אין סופיים על מי תשאל אותו בגלל הפאדיחה,ברית תפסה יוזמה ושאלה
ברית: "סלח לי,אפשר לשאול אותך שאלה?"
הבחור חייך את החיוך המתוק הזה החיוך הביישן,ואמר: "כן בטח,מה?"
ברית: "אמממ...פשוט התערבנו כאן על משהו
שקשור אליך ו... בן כמה אתה? "
הבחור ענה ושאל: "בן כמה נראה לכן שאני?"
ברית: "לילוש אמרה 25,ואני אמרתי 27"
הוא חייך שוב פעם את אותו החיוך המתוק ואמר "קלעת בול"
"אז איך אמרתן שקוראים לכן?" אמר...
ברית: "אני ברית,וזאת לילוש"
הבחור: "ברית? איזה שם יפה,מיוחד כזה"
ברית: (מסמיקה) "תודה"
הבחור חזר לעניינו ואנחנו לשלנו,מצחקקות לנו על השטויות הרגילות,כשהלכנו משם אמרנו לו שלום ומאז כל יום שישבנו שם לא ראינו אותו ככה במשך שלושה שבועות.
יום שישי אחד אחרי שסיימנו ללמוד עלינו שוב לשבת שם,היינו בעיסוקים שלנו והעיינים כבר לא חפשו אותו.
פתאום קלטנו אותו,הסתכלנו אחת על השנייה וצחקנו.
חיכינו שהמקום ליידו יתפנה,אחרי בערך 10 דקות שחיכינו
התפנה המקום ואנחנו מהרנו לתפוס אותו.
מידי פעם הסתכלנו עליו אבל לא אמרנו שום דבר.
לא עברו חמש דקות,הוא הסתכל עלינו ואמר "היי בנות"..
התחלנו לדבר איתו,שאלנו אותו איפה הוא היה כל הזמן הזה,והתברר לנו שהוא היה כל הזמן הזה באוסטרליה ושרק יום לפני הוא נחת.
המשכנו לדבר איתו ובאיזה שהוא שלב הוא לקח לברית את הפלאפון ורשם את המספר שלו.
ברית הסתכלה על לילוש, לילוש הסתכלה על ברית שתיהן חייכו.
בין ברית לבחור התפתח קשר. הם היו מדברים הרבה צוחקים הרבה, הם נפגשו בערבים הרבה הוא הכיר את ברית יותר טוב מכולם וכך גם היא אותו.הוא הכיר כל חלק בה.
היה בינהם קשר כמו שלא היה לה ולו מעולם.
זה היה קשר שגרם לה להרגיש בוגרת יותר , ובשבילו לחזור קצת לתקופת התיכון. הם הרגישו שהם משלימים זה את זה.
אחרי חצי שנה שבה הם בילו הרבה, חוו ביחד הרבה חוויות והכניסו אחד את השני לעולם האישי הפרטי שלהם , בערב אחד כשכולם היו אצל לילוש בבית ועשו מסיבה גם ברית הייתה שם הפעם בלעדיו.
היא שלחה לו הודעה וראתה שהוא לא עונה, מה שהיה מוזר בעינייה , למרות שידעה שהוא רוב הזמן יישן כמו דוב.
למחרת בבוקר היא הביטה בפלאפון שלה הייתה בטוחה שתתעורר ותראה הודעה ממנו ,אבל גם זה לא קרה.
במשך יום שלם הוא לא ענה לה היא נסתה לתפוס אותו בהודעות ,טלפונים וכלום לא עזר לה - הוא נעלם.
באיזה שהוא שלב היא התחילה לדאוג שמשהו קרה לו , נכנסה לאינטרנט ובדף הראשון של החדשות ראתה שיש מבזק על תאונה קטלנית של קטנוע
בכביש 6 . בגלל שהיא היחידה שהכירה אותו כ''כ טוב והתחברה אליו היא הרגישה תחושות מוזרות בגוף והכינה את עצמה גם לנורא מכל.
היא נשכבה על המיטה הסתכלה לתקרה, מרגישה חסרת אונים , מדליקה סגריה אחר סגריה ונעלמת בתוך עצמה .
באותו ערב אחרי כמה שעות התפרסם שמו של הבחור בחדשות. היא ישבה מרותקת לכסא בוהה בטלוויזיה .
אפילו דמעה אחת לא ירדה רק שקט מוחלט סבב אותה.
ישר לילוש התקשרה אליה וברית לא ענתה.
היא יצאה מהבית בלי פלאפון ובלי כסף התחילה לרוץ ברחוב .
באותו לילה היו חיפושים אחריה של שעות על גבי שעות
מכוניות משטרה בכל מקום ומכוניות של חברים וחברות מחפשים אחריה.
ב-4 לפנות בוקר מצאו אותה יושבת על שפת הים כמו שישבה כששמעה את האסון , היא הייתה חסרת הבעת פנים , אפטית לחלוטין.
כולם רצו אליה לבדוק מה שלומה והיא לא זזה מהמקום שלה , לא הזיזה שום איבר בגוף , גם לא את העיניים.
רק ישבה ובההתה באופק ובשמש שעולה.
הכל עבר ליידה , האנשים המשפחה המשטרה כלבים שרצים חופשי ואפילו הרוח , אבל אצלה כלום לא נע היא הרגישה רק את השקט סביבה שגם הוא היה רועש מידי , היא הסתכלה על הגלים שמתנפצים להם תוך שניות
כמו שהחלום שלה התנפץ.
לילוש בקשה מכולם לעזוב את המקום ולהשאיר רק את שתיהן לבד .
היא לא נגעה בה או אמרה שהכל יהיה בסדר,אלא התיישבה ליידה ושמעה את השקט יחד איתה .
אחרי שעות אין סופיות שנראו לברית כמו שניות וללילוש כמו נצח
אחרי שהכל המשיך לזוז ברית קמה ונכנסה למים עם כל הבגדים
הרימה את הראש הסתכלה לשמיים . אח''כ היא החזירה את המבט לאופק, השמש התחילה לשקוע וסביבה היה אור חצי וורוד חצי כתום
התכנסה בתוך עצמה והרגישה כאילו הוא שם ליידה מלטף , מזיז לה את השיער ויכלה להשבע ששמעה אותו אומר בפעם האחרונה שהכל יהיה בסדר ושהוא שומר עלייה.
ברית יצאה מהמים באה ללילוש ובקול שבקושי נשמע שמבחינת ברית היה כמו צעקה היא אמרה לה , "הוא שומר עליי" .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: