מישור..

הייתי עדיין חייל צעיר, חושש,נפחד..

רק הגחתי מהביצה שבתוכה דגרו עלי המשפחה והקהילה..

ראיתי אותו, חייל צעיר, תמיד מטופח, לבושו מוקפד-גם במדי ב', שערו משוח לצד בג'ל..

היה בו משהו אחר, גבוה, אצילי,אירופאי.

בקטוגוריות שבראשי קטלגתי אותו כבן טיפוחים מהשרון, בן להורים אמידים, אשכנזי מארץ האשכנזים..

היה ברור לי שאני והוא-שני עולמות שאף פעם לא יפגשו..

ברור שלא עלה בדעתי שהוא תושב עירי..

ובמשך השנים שבאו-ולמרות ששהינו שנינו באותו בסיס מנותק ונידח בערבות הישימון-לא נוצר בינינו שום קשר..

הוא היה מהממושמעים, תמיד מתייצב למסדרים בזמן, ללא חריגות וללא הנחות.

לראשונה פגשתי אותו כתורן מטבח, הוא היה שם המון, אוסף את הכלים מהשולחן במין שלמות, ללא רטינות..

התפלאתי..

הוא היה נראה כמו מי שבקלות יכל להיפטר לפחות מחלק מהתורנויות. ילד שמנת שאהוד על כל הקצינים..

מה לו ולמטבח, ולשאריות האוכל??

במין אצילות נפש ובקבלה טוטאלית, מוחלטת-ניצב במטבח מדי שבוע אוסף את שיירי האוכל בשקט..

לפליאתי לא הייה גבול..

קטלגתי אותו מייד כמיוחד, הוא נראה לי שקט באופן חריג.. שקט נפשי שלא יכול להיות לבן הארץ הזו..

החלטתי מייד שהוא בן קיבוץ שמאמין בערכי הסוציאליזם-וספג אותם בבית, או שעלה מגרמניה,או איפשהו ממערב אירופה.

הרי לא יתכן שרק הנוף של יער ירושלים הופך אותך לאדם נאצל.

השקט והתדירות שבו היה במטבח נחרטו אצלי לעומק..

הערצתי את השלמות הנפשית הזו..

והוא אפילו לא ידע..  באותו פרוזדור היינו, משרד מול משרד..  אך כה שונים ורחוקים זה מזה!

ולכן-כ''כ התפלאתי לראות אותו כאן, ברחובותיה המזוהמים והמאובקים של ירושלים, שומר על האוטובוסים העשנים של אגד, עומד תמיד על המשמר-במשקפי השמש ווסט בז', והבליטה הבלתי נמנעת בישבן כשל כלי נשק מתכתי מרתיע..

ושוב לא חיפש הנחות, בחום הקופח, תמיד מקבל את זרם הירושלמים הנדחקים אל האוטובוס בשלווה טוטאלית, כמו מנותק לחלוטין מהעיר ההומה.

היה לי לחידה..

בחיים לא יכולתי לדמיין את המורכבות שהוא מכיל , הדילמות והניגודים המובנים.. את סערת הנפש התמידית, את הכמיהה לחיים,

לאהבה, לאנשים.. את אנינות הטעם, האהבה לחורף, התרפקות על שיר נוגה, את עומק הרגשות והיצירה..

איך הוא עושה מכל יום חג,כל רגש להמיה, כל אדם לנסיך:]

שילוב של פשטות ואצילות נפש.. נדיר ומומלץ!!

זהו ארטיסט, כאן מצד שמאל..

כעת שהסרתי מעט ממעטה הערפל, שנדמה ששוכן סביבו דרך קבע-היכנסו, והיסחפו לחווייה ירושלמית שאין טוב ממנה!

מוקדש בהערכה, וידידות- לאחד והמיוחד!

באהבה,

מישור, כאן ממול, מעבר לעצים.

ולכם אהובי, ליל מנוחה מירושלים.