מישור..

זהו הסיפור על עדי, עדי שנשמתו נאצלת, רגיש כמו חיישן לכל דבר, הוא יותר מדי רגיש..

אף אחד כנראה לא יודע-רק אני רואה אותו בלילות הארוכים שלו, איך שהוא לא נרדם, הוא כל הזמן קם, לא רגוע, הולך וחוזר, כך כל לילה-הוא לא ישן..

רואה אותו לא שקט, מתהפך מצד לצד-לא מוצא מנוח, וגם כשהוא נרדם-שנתו טרופה-כאילו כל טרדות העולם על כתיפיו..

אני נהנה להתבונן בו-כשהוא קם לעשן באמצע הלילה..  אם הומצאו הסיגריות בשבילו לבד, דיינו. הוא חוזר למיטה-מנער את בגדיו,

וכשהוא רואה שאני מביט בו-הוא מחייך חיוך נבוך ורחב..

שאלתי אותו מה יש לו, אבל הוא אמר שלא אבין, ושבעצם זה לא משנה.. 'זה יעזור אם תדע'? הוא שואל..

אני עושה ניסויים ומניח את כף ידי על ליבו-מודד לו דופק, והלב שלו, הלב הרגיש שלו-הולם בפראות, תמיד.. יש לו לחץ-דם מטורף.

הוא מכוון את הרדיו כשהוא לא נרדם, שומע שירים עבריים ישנים, וכשיש חדשות הוא מגביה קצת, אבל זה לא מפריע לי..

הוא נאנח כמו יהודי בעיירה, והאנחות שלו קורעות את ליבי.. אני לא מבין ממה הוא סובל?!

כלפי חוץ הוא נראה בריא לחלוטין, אז מה יש לו בפנים?

יש לו שקית מלאה בתרופות עם שמות ארוכים ומוזרים, הוא לוקח 5 כדורים ביום, והוא סיפר לי שיש עוד מספר כדורים שהוא לא לוקח בגלל המחיר שלהם..

בבוקר כשעדי קם, ואני קולט שהוא לא רגוע [רק אני קולט], אני מכריח אותו לספר לי מה יש לו, ואז הוא מחיייך ואומר שמפריע לו

התפר בגרב, או שהמשקפיים שלו עקומות.. דברים כאלו שאני לא מבין, ואז הוא לחוץ, מנענע ת'רגליים-או מתנועע כמו בתפילה..

אני מאמין שיש הרבה אנשים שסובלים כמו עדי, או יותר ממנו, אבל הסיבה שאני מעריץ אותו-היא שהוא אף פעם לא מתלונן, הוא תמיד חיובי, תמיד אופטימי.. ולמרות שהוא לחוץ כמו פקעת מבפנים, הוא משרה רוגע ואדישות מתוקים על כולנו..

שאלתי אותו מה הסוד שלו, הוא אמר שהאהבה.. אהבה למה? לאנשים, לטבע, לילדים, למדינה..

זה מה שהוא ענה-העדי הזה.. נסיך מתוק שלי שסובל בשקט מחלט..

שבת שלום.