מישור..

שערי צדק, המחלקה הגריאטרית.

זקנים מקומטים שוכבים ללא תזוזה, מחוברים לשקית שתן, מביטים בי כפי שמת מביט באדם חי, כאילו שאני מארץ אחרת, ארץ הצעירים-עדיין בצד הנכון של החיים..

אני מסתובב ביניהם, מביט על השמות, חרדי אדוק לצד ערבייה חסרת הכרה, ש''סניק גוסס עטור קמיעות לצד ציוני אציל וגאה-שבעיניו עדיין בוערת אהבת החיים והארץ.

אני נורא מתרגש כשאני מסתובב בין חסרי האונים האלה, אני שר להם שירים עבריים ישנים-והם כמו מתעוררים לרגע לחיים, העיניים שלהם מספרות הכל..   אני שר בקול רם עד שהאחיות נעמדות בצד הדלת, מתרגשות מן המחווה, אחת מהן, צעירה, מוחה דמעה.

באחד החדרים שכב חרדי קשיש בעל זקן לבן עבות, ניכר עליו שדעתו איננה צלולה, הוא נראה כמרחף בין שמיים לארץ..  נגשתי אליו, ורחמיי נכמרו עליו.. הוא היה חסר ישע.

נזכרתי בשיר חסידי ישן מבית אבא, שיר עצוב ומלא כמיהה, שיר באידיש.. התחלתי לזמזם. אור ניצת בעיני הזקן, הוא החל לשיר איתי בקול חלוש, הרגשתי שאני חוזר איתו אחורה לשנות ילדותו אי שם בעיירה, כך ישבתי ושרתי איתו עד שנרדם.

בשבוע שעבר ישבתי בגן במרכז העיר, ולידי ישב ישיש עם קסקט, למרגלותיו רבץ כלב קטנטן ושקט, התחלנו לשוחח , ובכן, קוראים לו יחיעם [שם סקסי אפילו בגילו], והוא ניצול שואה.. מהר מאוד הגענו לנושאי הליבה כמו הדת והציונות, אמרתי לו כמה הציונות יקרה לי וכמה הנוער של היום מדהים ואיכותי וממשיך את הדרך שבה הם התחילו..

ואז ראיתי שפניו קפאו, הוא אחז בליבו כמו אדם עם תעוקת חזה. שאלתי אותו אם הוא בסדר, והוא ביקש שרק אפסיק לדבר כי אני גורם לו להתרגשות יתירה..  הוא החל לבכות ונשק לי במצח.

יפה ונעימה הייתה לי הנשיקה הזו יותר מנשיקות אהובותי, יותר ממחמאות ידידי. בנשיקה זו, יחיעם העביר לי את שרביט הציונות, כמי ששרד את השואה והשתתף במלחמת הקוממיות!

אני רוצה למסור מכאן צל''ש אדיר לפרופ' דני מנדלר, מומחה לכימיה בעל שם עולמי, שכחלוץ לפני המחנה יצא בשבת האחרונה לפעול נגד חוטי העירוב של החרדים הרשעים.. מאז הוא מוצף בשיחות נאצה ואיומים. כה לחי! פעולותינו נגד החרדים יתגברו!

הגשם כבר החל לרדת, גשם כבד העושה דרכו מירושלים, אל מיצקי בקריית גת, ובהמשך יגיע לעיר הגמלים..

שבת שלום יקיריי.. הכנסו תחת הפוך, שיר עברי ישן, אהוב או אהובה למי שיש, וכוס שוקו חם [וסיגריה למעשנים]..