לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מישור..


הנה מתגשם החלום.גם לי הבן החורג יהיה בית לכתוב בו.

כינוי: 

בן: 39





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2009

מזל טוב תל אביב, ומחוות האופנוע:}




[לא קשור: אבא שלי מתקשר אלי עכשיו 7.30 בשביל לשאול אותי איפה אני עושה 'ברכת החמה' שזה איזה טקס מטופש של דוסים. גם אתמול בערב הוא התקשר לשאול איפה אעשה מחר את הברכה. שתבינו באיזה מצב הזוי וחולני אני נמצא:::]

[אני שמח שיש לי בלוג. תקופת הדיכאון עברה עליי ביתר קלות כשאפשר לפרוק. וכעת אני חזרתי להיות אופטימי:::]

 

תל אביב בת מאה. כציוני אמיתי אני חייב לשמוח, אלא שאני סובל מתסמונת 'דיכאון תל אביב'. זוהי תסמונת קשה ובלתי ניתנת לריפוי, שסובלים ממנה בעיקר ירושלמים, ואופן קל יותר גם תושבי הצפון והדרום. תתפלאו, אבל יש גם תל אביבים כשרים שאלרגים לעיר.

הקטע עם התל אביבים, שהם מנסים לשכנע אותך לאהוב את עירם.. כאילו דא? אני ירושלמי, אבל אני מבין לגמרי שיש אנשים ששונאים את ירושלים. אני גם יכול להבין למה. אבל התל אביבי המצוי רוצה שאסביר לו למה אני שונא את ת''א.

רבאק. אני שונא ערק. למה? ככה. זה מגעיל. אני שונא שום. למה? ככה. זה יותר מגעיל. אני גם שונא את תל אביב. למה? ככה. זה עוד יותר מגעיל:}

אנו הירושלמים, כמו שמשון הגיבור. ברגע שאנחנו מגיעים לתל אביב, האנרגיות שלנו נעלמות. אנו מתהלכים בעיר המהבילה, המיוזעת והמסריחה הזו, ומרגישים כמו זומבי. מה לעזאזל יש לאהוב בחרא הזה?

אבל למרות זאת אני מאחל מזל טוב לתל אביב, ולו רק בגלל שיש כ''כ הרבה אנשים שאוהבים אותה, ורואים בה את ביתם.   אני רוצה לברך אותך שנואתי החביבה, שתהיי דומה לאחותך הגדולה והיפה-ירושלים!

 

ועכשיו צ'מעו! נושא כבד ביותר. יש לי בעייה.. אני לא יכול להתנתק מהאסיסואציות [מה זו המילה הזו? הקשרים בעברית] המיניות שיש לרכיבה על אופנוע.. אמנם לכל דבר בעולמינו יש בעיניי הקשרים רומנטיים, אבל כשמרכיבים אותי על אופנוע-אני מרגיש כמו במשגל רכוב.

תארו לכם שחבר כוסון מזמין אותי לעלות על האופנוע. אני לובש את הקסדה, תופס בו ועולה.. עכשיו השאלה איפה להחזיק כדי לא לעוף?! לאחוז לו בבטן, בפולקעס? אולי בחזה? או על הכתפיים?? ובכלל זו תנוחה של סקס. אני מפשק את רגלי וחופן את ישבנו של המרכיב-לעיתים עד כדי קירוב בשר מחרמן.. לפעמים נראה לי, שאם הוא יתקע ברקס-הוא עלול להיכנס להריון לא מתוכנן..

ולכן כשטל הנסיך מרכיב אותי על האופנוע-אין מאושר ממני. אני חוזר להיות ילד, ומקפץ בתנועה זריזה על האביר שלי, חובק אותו מאחור, מרגיש מוגן איתו, אני אוחז בגופו חזק, וכל הנהגים מביטים לראות מי הם שני האוהבים האבירים על האופנוע הכחול:}

המשך שבוע טוב.

מישור בבירה

נכתב על ידי , 8/4/2009 07:42  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , האופטימיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למישור בבירה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מישור בבירה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)