מישור..

אני מביט מהחלון ולא מאמין.. סופה אמיתית. ממש חורף. פתחתי לשניונת את החלון ולא הצלחתי לנשום מעוצמת הרוח, מכירים את זה?:}

אני נמצא במקום שאני עובד, נוצר פה ממש נהר בתוך היער..  חלקי ענפים שבורים נסחפים עם המים, הכי קטע שאני שומע את הקולות של הענפים שנשברים-כזה קול של פצפוץ מרנין כזה..

העצים כ''כ ספוגים במים, נראה שהם לא יכולים לקלוט עוד גשם, הם ממש נאבקים בסערה הזו. הם מתעקמים בקצה פוחדים לנפול מעוצמת הרוח.

מעניין.. הסופה הזו מכניסה בי כ''כ הרבה אנרגיות. פתאום כל הבעיות נראות חסרות שחר. איראן, החרדים, וכל הבולשיט הזה. היקום מצועף, מכונס, דומם. מסוגר מפני הסערה. אני חושב עכשיו על גלעד, האם הוא נושם את הרוח הקרה? הוא יכול לשמוע את היללות העזות של הרוח? האם ריח האדמה הרוויה נוסך בו תקווה להתחדשות?

עבורי ריח הגשם והאויר הרטב מביא עלי את האורגזמה של החיים. אני מתעקש לעמוד מול החלון בחולצת טריקו קצרה ולהביט בפרץ האנרגיות החינני הזה של הטבע. כה טהור-מכסה בעליל את הרע האנושי והאנרגיות השליליות, ומזמין את אוהבי החורף לאורגיה של טירוף:}.

למטה אני רואה את אחת העובדות רבה עם המטריה שהתהפכה לה, מפה זה נראה שהרוח מעיפה אותה. היא נכנסת לאוטו ומפעילה את המגבים בפול ווליום. האורות של הרכב מדממים באפילת הלילה החשוך הזה, והגשם לא מפסיק לרדת.. חובט בלא הרף בקרקע כמו מתעקש לנקות אותה משבילי הזוהמה שנחרטו בה.

חורף אירופי שכזה, מענג את כל החושים.. פתאום הקיץ נראה כה אנמי ועלוב.. כה תל אביבי, כה משעמם. קשה להאמין שיש אנשים שהסופה הזו מפילה עליהם דכאון, וגורמת להם להסתגר בבתים כאילו יש בחוץ פוגרום...

אוהה חורף! איי לאב יו סו מאצ':}

ולכל אוהבי החורף היקרים, אמנם אין חורף בחוץ, והנהר עוד לא נמלא בשצף, אך את לבכם מילאתי באנרגיות חורפיות מרנינות.

אם אין חורף בחוץ- יהיה נא החורף בליבנו וימלא אותו בנקיון וטוהר-עד יעבור קיץ.

אפשר להוציא אתכם מהחורף, קשה להוציא את החורף מכם:}

יום ביכורים שמח!