בחודשים האחרונים אני נתון בסד של לחצים שאין לתארו. תקופה מורכבת מאוד מאוד. אני לא טיפוס מתבכיין למי שלא הבין. אני גם אשם לחלוטין במה שקרה. יצר המזוכיזם החולני שלי שוב שולט בי כמקדם.
אני מרגיש כמו נשר, נשר שקיבל מכה-נשבר לו המקור. כשלעופות נשבר המקור, הן מאבדות את חוש הכיוון. אז אני עכשיו מסתובב בפראות הלוך ושוב בין הענפים של העץ, מחפש רווח שדרכו אוכל להימלט לחופשי. אני עוד לא מוצא. וכל פעם שאני לא מוצא, אני נחבט עוד הפעם בעצמה בענף, והמקור שלי מדמם. כואב לי. הלסת שלי חבולה. אני מסובך בענפים, אני יונה שלא מצאה מנוח. אני כבר מביט על עצמי מבחוץ, מעריץ את עצמי. כמה עוצמה שיש בי. אני עדיין מחייך לכל מי שנקרא בדרכי. אני מלא עזוז ושמחה לסביבה. לפחות זה מה שרואים.
אני מבין שאני לא אדם רגיל, אם הייתי אדם רגיל-לא הייתי אמור להיצמת בצורה כזו.
אז כיוון שאינני מאמין בא-ל ובישועתו, רק אקווה שאצא מחוזק מנסיון מורכב זה. ושיעמדו לי כוחות הנפש ועוז הרוח לשרוד בהם. ושחברי האהובים יהיו לצידי כפי שהם עד היום.
ושלעולם, לעולם לא אהיה מריר. אינשאללה. מה שברור לי גם מתוך האפילה, שאחרי שזה יגמר-אצטרך לבצע מה שנקרא שידוד מערכות.
וכן, עדיין יש בליבי מקום לשלוח לכולכם המון אהבה, המון תקווה. דעו שיש מישהו שיש לו לב מספיק ענק לשאת גם בשביל כולכם.
אוהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
