מישור..
הנה מתגשם החלום.גם לי הבן החורג יהיה בית לכתוב בו. |
כינוי:
בן: 39
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2008
 כשל כח הסבל.
נדמה לי שזה ציטוט מהתנ''ך.. אני כ''כ משתדל להיות אופטימי תמיד.. אני מאמין בכך. לא קל להיות אופטימי, זה מחייב כ''כ. כשכולם רוטנים מסביב-ולא חסר על מה,אני חייב למצוא את הנקודה החיובית,ולהאמין בה. אבל, לאחרונה קשה לי קצת.. גם לי בא להתפרק ולרטון, אני עייף מלהיות 'ילד טוב', אני עייף מלחפש דברים חיוביים במדינה.. אין לי כח עכשיו. אני מבולבל . אז תרשו לי פעם אחת לחרוג ממנהגי, ולכתוב פוסט סטנדרטי של 'כמה החיים קשים'-ומה יהיה. כן. בארץ אהבתי האביונה-אלהים פשט רגל.. חסרה לי המשפחה,ואני מרגיש בודד. אין לי זמן. אין לי שלווה. אלוהים,שומע? אולי תענה. אנחנו עייפים. עייפים כל כך. יש לי תפילה קטנה:''ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתינו.. והגן עליה באברת חסדך''. נו, עד מתי נלחם? ומאיפה הבאת את אחמדינגאד? ואולי תאמר לי אלוהים-מה יהיה עם המשפחה שלי? עד מתי תמשך הסאגה הזו? ואיך אני אמור לתמרן בחיים? ואני, אנה אני בא? נמאס לי כבר להיות גבר. להיות קליבר. רוצה לישון. אני מותש. תל אביב .חוף ים. סקס. זה מה שאני רוצה. זה לא יקרה.. בכל אופן לא בסיבוב הנוכחי. הקפיץ עוד לא נמתח מספיק-בשביל להשתחרר עד תל אביב.. אני מתחבר מאוד לשיר של אמיר בניון.. שיר חדש על הכמיהה למשיח. ומשיח הוא בעצם כל דבר שנבצר מאיתנו ואנחנו כמהים לו. ככה אני חושב. אז אולי אלוהים, בבקשה! עשה שיהיה לנו יותר קל.. קצת אור בחיים.. אהבה איש לרעהו. סבלנות וסובלנות. אנחנו השתדלנו. עכשיו לגמרי תורך. תן לרוות קצת נחת. נדב ליסאי ז''ל. נדב מת לפני שנה . את נדב ראיתי כשבאתי בפעם הראשונה ל'בית-הפתוח'. הייתי נבוך וחושש. הפעם האחרונה שראיתי אותו, הייתה באוטובוס. אני עם כיפה, ונדב בגופיה עם מחשוף ענק מתנפל עלי בנשיקות וחיבוקים קולניים במיוחד. לא שם על אף אחד. אחרי אחת הפגישות בבית-נדב לקח אותנו לשתות ב'סלומון'. ואני שעד אז לא שתיתי, בקשתי וודקה רד בול כי זה מה ששמעתי. שתיתי ,דווקא היה טעים לא חריף, ובסיגריה שאחרי התעלפתי קשות. אחרי 10 דקות [לפי מה שאמרו לי], התעוררתי ממגע רך של מטלית קרה על המצח. זה היה נדב- שבמסירות ובדאגה טיפל בי. במפגש האחרון שאלתי לפי תומי איפא נדב-ואז אמרו לי שהוא מת. מבינים? הוא מת מזמן ואני לא ידעתי. נדב-זכרונך נצור בליבנו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
