מישור..

מבעד לקיר הגבס שבו אני שוכב, ניתן לשמוע כמעט הכל. הזוג המאוהב יושב בסלון ומנהל שיחת חולין כל כך פשוטה, על הא ועל דא. שיחה רגועה, נעים לי להאזין להם. זוהי  אהבת נעורים, ואי אפשר שתהיה אחרת, אך אני שאינני בנוי לאהבה פשוטה, מקשיב להם מרוחק, כמו היו הם שני בעלי חיים בכלוב, המדסקסים על שום כלום..

היא סיפרה לו שקנתה כפפות בהנחה והוא אמר לה תתחדשי מאמי, היא גם גערה בו על היחס שנתן לה כשבאה למקום עבודתו, והוסיפה שפעם הבאה לא תקבל זאת ללא הסבר..

די התמכרתי למה שהם עושים בחוץ, כך שלא ממש נרדמתי. הם עברו לחדר-שם צפו בתשדירי התעמולה, ואז עברו לאיזו תכנית על 'גל אוחובסקר' שאנ'לא יודע ולא מתעניין מי זה.. רק שמעתי שיש שם דיון על הומואים.

וכך נרדמתי למרות הרעש הכבד שבקע מהטלויזיה.

ב4 בבוקר התעוררתי ברעב גדול ויצאתי להכין לי פופקורן במיקרו, הם עוד היו ערים ופיטפטו, אחרי שבלסתי את הפופים עישנתי סיגריה, וכיוון שלא הצלחתי להירדם, שמעתי 'קול המוזיקה' יחד עם הרעשים שבקעו מחדרם.

מכירים את זה שאתה נהייה רעב אחרי יחסים?! כי זה מה שקרא לו, ובחמש וחצי כשהתחלתי להתארגן, הוא עמד במטבח עם טריינינג, משקפיים מדליקות על הפנים, בטן חשופה [יא ולאדי], עישן סיגריה והכין טוסט.

כנראה שישנתי שכהם עשו אהבה, אבל לפי המראה שלו הבנתי שהם אחרי.. הוא היה נראה עייף מאוד ומפוזר.. ההורמונים עדיין ניכרו עליו, הוא הסתכל עליי, אמר בוקר טוב, והציע לי לאכול..

יא כוסון, תביא נשיקה-כמעט צעקתי.. אך תחת זאת הסתכלתי עליו בהערצה.. הוא בעיניי התגלמות הגבר האולטימטיבי.

אינני יודע מאיפה יש לו כח אחרי יום עבודה בדוכן אוכל-לשמוע את כל הטרוניות והתלונות של חברתו, שלמרות שהיא עושה זו בטון רגוע יחסית, לא הייתי שורד יותר מדקותיים, וברור שלא לילה שלם.

הוא כל כך רגוע ומנומס, כזה בן אדם.. משתומם כמה שהוא משקיע בה. מגיע להביא לה דברים עם האופנוע כל יום בקור הנורא..

רציתי לתת לו חיבוק, אך הלכתי להתקלח-עדיין שומע אותם מדברים..

לעבודה הלכתי מיוחם ומנותק.. משאיר בבית זוג אוהבים צעירים ותמימים, המוכנים להשקיע כל כך הרבה אחד למען השני..

אח! כמה יפים הם היו.

מזל טוב לג'ון על הקבלה לעין פרת, לאיש הסאמו על הגימלים, לאמן עם הכובע על הבלוג החדש, ולמיצקי על החזרה ללימודים.

שיר מהמם!! אני מאמין..

זהו הסיפור על עדי, עדי שנשמתו נאצלת, רגיש כמו חיישן לכל דבר, הוא יותר מדי רגיש..

אף אחד כנראה לא יודע-רק אני רואה אותו בלילות הארוכים שלו, איך שהוא לא נרדם, הוא כל הזמן קם, לא רגוע, הולך וחוזר, כך כל לילה-הוא לא ישן..

רואה אותו לא שקט, מתהפך מצד לצד-לא מוצא מנוח, וגם כשהוא נרדם-שנתו טרופה-כאילו כל טרדות העולם על כתיפיו..

אני נהנה להתבונן בו-כשהוא קם לעשן באמצע הלילה..  אם הומצאו הסיגריות בשבילו לבד, דיינו. הוא חוזר למיטה-מנער את בגדיו,

וכשהוא רואה שאני מביט בו-הוא מחייך חיוך נבוך ורחב..

שאלתי אותו מה יש לו, אבל הוא אמר שלא אבין, ושבעצם זה לא משנה.. 'זה יעזור אם תדע'? הוא שואל..

אני עושה ניסויים ומניח את כף ידי על ליבו-מודד לו דופק, והלב שלו, הלב הרגיש שלו-הולם בפראות, תמיד.. יש לו לחץ-דם מטורף.

הוא מכוון את הרדיו כשהוא לא נרדם, שומע שירים עבריים ישנים, וכשיש חדשות הוא מגביה קצת, אבל זה לא מפריע לי..

הוא נאנח כמו יהודי בעיירה, והאנחות שלו קורעות את ליבי.. אני לא מבין ממה הוא סובל?!

כלפי חוץ הוא נראה בריא לחלוטין, אז מה יש לו בפנים?

יש לו שקית מלאה בתרופות עם שמות ארוכים ומוזרים, הוא לוקח 5 כדורים ביום, והוא סיפר לי שיש עוד מספר כדורים שהוא לא לוקח בגלל המחיר שלהם..

בבוקר כשעדי קם, ואני קולט שהוא לא רגוע [רק אני קולט], אני מכריח אותו לספר לי מה יש לו, ואז הוא מחיייך ואומר שמפריע לו

התפר בגרב, או שהמשקפיים שלו עקומות.. דברים כאלו שאני לא מבין, ואז הוא לחוץ, מנענע ת'רגליים-או מתנועע כמו בתפילה..

אני מאמין שיש הרבה אנשים שסובלים כמו עדי, או יותר ממנו, אבל הסיבה שאני מעריץ אותו-היא שהוא אף פעם לא מתלונן, הוא תמיד חיובי, תמיד אופטימי.. ולמרות שהוא לחוץ כמו פקעת מבפנים, הוא משרה רוגע ואדישות מתוקים על כולנו..

שאלתי אותו מה הסוד שלו, הוא אמר שהאהבה.. אהבה למה? לאנשים, לטבע, לילדים, למדינה..

זה מה שהוא ענה-העדי הזה.. נסיך מתוק שלי שסובל בשקט מחלט..

שבת שלום.

רק לפני שבועיים הייתי בשיא הדכדוך, התוכנית שהייתה בערוץ השני, זו שעל שם הספר של ג'ורג' אורוול-1984, ובכלל, כל המאבקים שבהם הייתי שותף לאחרונה, קליטת יוצאי אתיופיה, המאבק על החינוך-לפני שנה בדיוק, השחיתויות של הירשזון

וחבר מרעיו, גרמה לי לתחושות כאילו שהפכנו להיות עם ככל העמים..

והנה, אני מגלה שהעם הזה הוא כה מדהים, אני רואה אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, שמאל וימין בשעתם היפה.

כ''כ הרבה אהבה, רעות ואחדות.

אנשים יוצאים מגדרם-לארח, לשתף ולאהוב..

שמעתי על קבוצה מה'קריות', שאספו את האנשים מתחנת הרכבת, ולקחו אותם בערב לבילוי [על חשבונם, כמובן]..

ראיתי בערוץ הראשון הערב, שאנשים נתנו לאחיהם בדרום להתארח בצימרים ולאכול במסעדות-חינם..

אין עוד עם כזה!

ולקינוח, אני קורא את התגובה של מיצקי, נערה בת 17, שהצטרפה שלא בטובתה ל'קו העימות', שכותבת שהיא מוכנה למות

כדי שיהיה פה שקט, וזה מרגש עד כדי שאני נשנק, ואני רציני לחלוטין!

נראה שלמרות שאנו קלי דעת, ספונטניים, קצת בהמיים, אנחנו משדרים על הגל הנכון-סוג של צברים:]

לגבי הפעולה, אני מרגיש הקלה עצומה..

כמו אחרי בחילה איומה, שאכלת דג מקולקל-ואתה רק רוצה להקיא..

כי רבאק! 8 שנים מפגיזים אזרחים, וסוף סוף מגיבים..

יש לי כמה ידידים אולטרא שמאלנים, שאומרים לי שיש לי 'אורגזמה לאומית', או 'זקפה לאומית', ושאני פאשיסט וכדומה..

האמת?!   אני די שמאלן, מאוד ליברל [משתדל], ובצבא הגעתי כמעט עד לקצה השמאלי ביותר של המפה [חד''ש], אבל אף לא

לרגע-לא שכחתי מאיין אני בא, ושאני ציוני!

אני מכיר ויודע מאיפה זה בא, וזה בא ממקום חיובי בהתחלה..  תחושה של 'אובר צדק' שאופייני לחזקים, ולמזלינו-אנו החזקים..

אני בטוח, שאין פעולה יותר מוסרית וצודקת מהמלחמה הזו, אני גם יודע שאין מוסרי מצה''ל בעולם.

אני שלפני שנתיים האמנתי לתומי, שאם נעקור אלפים מטובי בנינו, הערבים יראו בכך את גדלות הנפש ושאר הרוח שלנו..

לנו יש אורגזמה לאומית?? אנחנו רוצים מלחמות??

אנחנו, שבמחיר של קרע כואב-המדמם עד היום, עקרנו תוך שבוע חבל ארץ פורח למען אפשרות של שינוי??

אנחנו ששמונה שנים מפגיזים את ילדינו, ואנו מנסים הכל-רק לא מלחמה?!

אנחנו שרגישים עד כלות לחיי בנינו?!

היש עוד צבא בעולם ששולח ס.מ.ס. לאזרחים כדי שיתפנו-למרות שזה מסכן את אפשרות הפגיעה?!

ולנושא אחרון,

אני בעד שיוויון זכויות מלא לכל תושבי הארץ הזו, גם למוסלמים.. אני מכיר ערבים רבים שנאמנים למדינה, ואפילו ציונים, כמו אותו מילואימניק מוסלמי מסכנין, ששרת איתי בשומרון נגד הטרור הפלסטיני.. הם אמנם מיעוט, אולי 30 אחוזים, אבל אני משתדל לא להתלהם, ולא להכליל את כל הערבים יחד..

אך יחד עם זאת שוויון חובות, והסתה ובוגדנות יגררו תגובה..

בברכת ברכה לחיילי צה''ל ולכולנו, שיהיו לנו הכוחות להשמיד את הפרא האנטישמי הזה ששמו חמאס, מהר ככל האפשר..

ברכת ברכה ושכל ישר למנהיגי המדינה וקברניטיה!

היו ברוכים, כולנו עמכם, שמאל כימין!