מישור..

מאבד שליטה-וזה טוב..

כמה? כמה אפשר לגסוס ברעב? לחיות ללא מקרר, לסבול מהחום, לקפוא מקור?

ללבוש בגדים שאמא אומרת שאינם ראויים אפילו לפיג'מה [נמנמת]? לכבס ביד עם שמפו?

לישון על מיטת נוער בת יותר מעשרים, שצורמת בלילה-גם מבלי שעושים עליה אהבה? להסתובב עם קרוקס כל הזמן?

לאכול רק וופלים-ומדי פעם גם לחם עם חומוס?

כל זה נגמר!!

ואני כותב זאת קודם כל בשביל מישור, שיבין זאת!

ולעניין אחר..

חברים זה כל מה שאנו זקוקים לו.

אנשים שאוהבים אותנו ולו בגלל חלק מהתכונות שלנו, ש/לומדים למזג את אישיותם בשלנו..

העבודה ,הכסף, האוכל, והאהבה אינם שווים ללא חברים טובים, פשוטים, אמיתיים!

בשבילם אעשה כמעט הכל..

ולכל היקרים שנישאו היום [ארטיסט], והמקסימים שמתגייסים מחר [איש הסאמו], שאו חופן מלאה אהבה..

ושריח הגשם ישא אתכם אל על..

באהבה עד אין קץ, מישור.

התקשרת הבוקר.. רצית שאבוא.  

אבוא? לא, לא אבוא!

גם אתמול לא באת, וחבל. היית נהנה מאוד. כך אמרת. בשבת תבוא? לא אבוא. חבל. מה אתה עושה? אני במטה..

אמרת שאני היחיד עם כיפה שם.. טעית מאמי! גם אני הייתי ללא כיפה,פתייה שכמוך! שפכת עלי קצת רעל הבוקר, רעל ישן ומוכר.. לא נעים להיזכר. נדהם מהפרימיטיביות.. אז מה?  אחר הצהריים בגן המפלצת ראיתי שוב את השחורים, הבטתי עליהם בשנאה דקות ארוכות-עד שהילד קרא לי הבייתה, הנחתי ידי על כתפו,ונרגעתי.

אמא ואבא! אתם העבר שלי! העתיד עדיין. אני חושב שאני מתנהג אתכם באצילות, אז למה הסגנון הזה?  דברתי פעם ללא כבוד אתכם? השפעתי על אחיי האהובים? למענכם גזרתי על עצמי ניתוק-כבדו זאת!

בערב פגשתי אישה בת חמישים בערך, דברתי איתה כה וכה.. היא חיפשה חדר, אמרה שאין לה איפא לישון. אמרתי שתבוא אצלי! היא באה. נחתי שעה וחצי-וכשקמתי, המטבח היה מבריק, היא נקתה הכל. מוזר. אני מוזר.

חג שמח.

# החמאס דורש שנשחרר 450 מחבלים תמורת גלעד, אז שישחררו אותם כבר! זה כ''כ מעצבן!