מישור..

הייתי עדיין חייל צעיר, חושש,נפחד..

רק הגחתי מהביצה שבתוכה דגרו עלי המשפחה והקהילה..

ראיתי אותו, חייל צעיר, תמיד מטופח, לבושו מוקפד-גם במדי ב', שערו משוח לצד בג'ל..

היה בו משהו אחר, גבוה, אצילי,אירופאי.

בקטוגוריות שבראשי קטלגתי אותו כבן טיפוחים מהשרון, בן להורים אמידים, אשכנזי מארץ האשכנזים..

היה ברור לי שאני והוא-שני עולמות שאף פעם לא יפגשו..

ברור שלא עלה בדעתי שהוא תושב עירי..

ובמשך השנים שבאו-ולמרות ששהינו שנינו באותו בסיס מנותק ונידח בערבות הישימון-לא נוצר בינינו שום קשר..

הוא היה מהממושמעים, תמיד מתייצב למסדרים בזמן, ללא חריגות וללא הנחות.

לראשונה פגשתי אותו כתורן מטבח, הוא היה שם המון, אוסף את הכלים מהשולחן במין שלמות, ללא רטינות..

התפלאתי..

הוא היה נראה כמו מי שבקלות יכל להיפטר לפחות מחלק מהתורנויות. ילד שמנת שאהוד על כל הקצינים..

מה לו ולמטבח, ולשאריות האוכל??

במין אצילות נפש ובקבלה טוטאלית, מוחלטת-ניצב במטבח מדי שבוע אוסף את שיירי האוכל בשקט..

לפליאתי לא הייה גבול..

קטלגתי אותו מייד כמיוחד, הוא נראה לי שקט באופן חריג.. שקט נפשי שלא יכול להיות לבן הארץ הזו..

החלטתי מייד שהוא בן קיבוץ שמאמין בערכי הסוציאליזם-וספג אותם בבית, או שעלה מגרמניה,או איפשהו ממערב אירופה.

הרי לא יתכן שרק הנוף של יער ירושלים הופך אותך לאדם נאצל.

השקט והתדירות שבו היה במטבח נחרטו אצלי לעומק..

הערצתי את השלמות הנפשית הזו..

והוא אפילו לא ידע..  באותו פרוזדור היינו, משרד מול משרד..  אך כה שונים ורחוקים זה מזה!

ולכן-כ''כ התפלאתי לראות אותו כאן, ברחובותיה המזוהמים והמאובקים של ירושלים, שומר על האוטובוסים העשנים של אגד, עומד תמיד על המשמר-במשקפי השמש ווסט בז', והבליטה הבלתי נמנעת בישבן כשל כלי נשק מתכתי מרתיע..

ושוב לא חיפש הנחות, בחום הקופח, תמיד מקבל את זרם הירושלמים הנדחקים אל האוטובוס בשלווה טוטאלית, כמו מנותק לחלוטין מהעיר ההומה.

היה לי לחידה..

בחיים לא יכולתי לדמיין את המורכבות שהוא מכיל , הדילמות והניגודים המובנים.. את סערת הנפש התמידית, את הכמיהה לחיים,

לאהבה, לאנשים.. את אנינות הטעם, האהבה לחורף, התרפקות על שיר נוגה, את עומק הרגשות והיצירה..

איך הוא עושה מכל יום חג,כל רגש להמיה, כל אדם לנסיך:]

שילוב של פשטות ואצילות נפש.. נדיר ומומלץ!!

זהו ארטיסט, כאן מצד שמאל..

כעת שהסרתי מעט ממעטה הערפל, שנדמה ששוכן סביבו דרך קבע-היכנסו, והיסחפו לחווייה ירושלמית שאין טוב ממנה!

מוקדש בהערכה, וידידות- לאחד והמיוחד!

באהבה,

מישור, כאן ממול, מעבר לעצים.

ולכם אהובי, ליל מנוחה מירושלים.

אני חייב וידוי קטן, טוב?!

הפוסט הזה נמחק לי כשניסיתי להעלות אותו..

קצת כמו לאבד ילד בלידה, אבל הרבה פחות נורא..

אילצתי את עצמי לשחזר אותו..

מאתיים אלף תושבי ישראל יושבים כבר שמונה שנים תחת מתקפה יום יומית של טילים!

אין אפשרות לתאר את גודל הטירוף!

בקרוב יצטרפו אליהם רבע מליון תושבי השפלה הדרומית, אשדוד, קריית גת וקריית מלאכי.

אנו מאשימים את הממשלה/מדינה/אולרט/ברק/שרון..

אך הם לא אשמים, אנחנו אשמים!

צה''ל של היום מיועד רק לשמור, להגן,לאבטח. להיהרג? ב2008? בשום אופן-לא!

פעם זה היה כבוד למות למען המדינה, אבל היום-קלאסה למות בטרקים בהודו או בדרום אמריקה, ואז יהיו תגובות כמו:'לפחות הוא נהרג במה שאהב לעשות', או 'הוא ידע את הסיכון, ולקח אותו בחשבון'..

לפני כמה עשרות שנים, במסגרת המאבק בטירור, נהרגו ביום אחד כ30 חיילים, ועשרות רבות נפגעו-במבצע 'כראמה'. על שמו של רוה''מ שכיהן אז-קרויים היום עשרות רחובות.

לפני כשנתיים, במלחמה נגד מדינה, שערכה למעלה מחודש-ובמהלכה גרם צה''ל לאוייב נזק עצום [מי שלא מאמין, שיקיש ב'גוגל' תמונות של הדאחיה או כפרים בלבנון, ויבין את עוצמת ההרס שגרמנו], במלחמה זו נהרגו כ120 חיילים. ואנו הפכנו את המלחמה לתבוסה, ואת רוה''מ-העלינו כמעט לרמת בוגד!

כולנו יודעים שמבצע לטיהור עזה-יגבה בין 50 ל100 חללים, ומאות פצועים.

מישהו מאיתנו מוכן לשלם את המחיר הזה? אה?

גם אבות לחיילים תושבי שדרות ואשקלון לא מוכנים לסכן את בניהם תמורת הפסקת הטילים!

אם יהיה מבצע בעזה-התקשורת וההורים השכולים יטיחו את זעמם ברוה''מ! בשר הביטחון!

אז מדוע שיעשו זאת? הם יודעים בדיוק מה אנחנו מוכנים לשלם!

אז הבה נהיה כנים, נביט לעצמינו בעיניים, ונודה שאנו מוכנים לעוד 8 שנות טילים-ובלבד שלא לסכן את חיילינו היקרים.

אם נשאל כל חייל, הוא יהיה מוכן מייד להיכנס למבצע בעזה גם במחיר דמים!

ואכן אני מחכה ומצפה לפקודת מילואים להגנת הדרום, גם במחיר פגיעה. לכבוד יהיה לי. וכבר הוריתי לאבי-שבמקרה שבמקרה כזה חלילה וחס, יבלום את פיו-לפחות בתקשורת.

ועד אז-המון אהבה לאחינו בדרום. אחינו היקרים!

התרגשות גדולה!  בירת ירושלים שוחררה מלפיתת הצבת של מיעוט נחשל ושנוא!  השמחה פרצה מן הלבבות..  היתה תחושה של היסטוריה, שמשהו גדול קרה, שהחילוניים הירושלמים לקחו אחריות. היה מדהים!

ולכל הרוטנים על כך שהמנצח ימני או שמאלי מדי, חילוני או דתי מדי-וכדומה, אתם נורמלים?! עכשיו יהיה תקציב לתרבות ,חינוך, תשתיות, טכנולוגיה, מה שלא מעניין את החרדים..

ולכל החוגגים, שבטוחים שנגמרה המלחמה, ושאפשר לשבת בשקט-אתם טועים ידידיי!

המלחמה רק התחילה,הבחירות היו רק שריקת פתיחה והצהרת כוונות! פתרון תופעת החרדים היא אחת!

הגבלת הילודה של כלל אזרחי ישראל לארבעה ילדים בלבד.

למעשה, זה היה צריך לקרות לפני 10 שנים, אבל עדיין לא מאוחר.

ועכשיו אענה לכל הטענות.

א' זה לא חוקי/אתי/דמוקרטי.

תשובתי: כאשר החרדים יהיו רוב, ומדינת ישראל תהיה קרובה לסכנת קיום, הפתרון שיינקט יהיה גירוש או דברים קשים מזה, כי אף ציוני לא יסכים לראות את מדינתינו הקדושה, שהוקמה בעמל כ''כ גדול-מושמדת..  ולכן גם לטובת החרדים [ולא שזה מעניין אותי], פתרון ההגבלה הוא ההגיוני ביותר.   

ואתם תראו שגם אלה שלא מסכימים איתי עכשיו, יסכימו איתי בהתלהבות בעוד עשר עשרים שנה, כשטבעת החנק תצמד אלינו-רק שאז עלול להיות מאוחר..

טענה שנייה: אנחנו בבעיה דמוגרפית, החרדים מאזנים את הילודה וכד'..

תשובתי: פתרון איזון הילודה יחול גם על המיעוטים תושבי ישראל, כך שהאיזון לא יופר..

וחוץ מזה לא מאזנים ילודה ע''י השרצה עיוורת.. אולי נקים גם מבחנות לאיזון דמוגרפי?

באהבה ובברכת ניצחון,

מישור.