כינוי:
בן: 39
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2008
נער[דוס] והעיר הגדולה 2
ואז,יום הזכרון לשואה.אני מתפלח בערב לחדר השירותים בישיבה,לראות את ה'חילונים' עומדים. מהשירותים רואים את הכביש הראשי..אני כמה להרגיש שייך.ואז.. הצפירה!כל הרכבים נעצרים, כאילו לפי סימן. האנשים יוצאים מן הרכבים ונעמדים בצידי רכביהם. הצפירה.. טעונה חרישית ומפלחת,הכל דומם מסביב לפתע. אני חש מחנק.. אבל למה אני לא עומד? מה,אני לא יהודי?אני לא ישראלי? טוב, אני חרדי,חרדים לא עומדים בצפירה.. הצפירה מרגשת אותי מאוד,אני חש תחושה של קדושה,ולא מבין כיצד חבריי לא חשים דבר,וממשיכים לאכול ולהשתובב כרגיל.איך? מה ,הם לא מבינים מה זה שואה? מרגישים את העוצמה באויר..ממש חשים. יום העצמאות. הדגלים מונפים.תחושת חג באויר,ורק אצלינו לומדים כרגיל.הדגל היפה הזה לא שייך לי?אבל למה?? אני גם שמח שיש לנו מדינה!! אז מדוע הכל כל כך רחוק? כל כך לא שייך? הייתי מאוד רוצה להצטרף לאחת המשפחות,ולאחוז דגל ישראל שמעולם לא אחזתי.. האם אאחוז פעם?? אז חשבתי שלא. שלכם באהבה.. מישור
| |
נער[דוס] והעיר הגדולה 1
היי,רציתי לשתף אתכם בחוויותיו היחודיות של נער חרד, ומבטו על העולם. בוקר,אני לוקח את תיק התפילין,ויוצא לישיבה.אני יורד לתחנה,ממתין לאוטובוס. בחוץ ריח חזק של בוקר.אני עולה לאוטובוס,והוא מלא דוסים צעירים חבושי מגבעות,העושים דרכם לישיבות. ואז..הפיפסים,נו ,של החדשות. ואז מלאכי חזקיה מרעים בקולו:'קול ישראל מירושלים, בוקר טוב',ואני אז מרגיש,שמשום מה האיש הזה מהרדיו, חכם בעיניי הרבה יותר מכל הרבנים שלי בישיבה,הוא יותר אמין בעיניי מהם,ואני קרוב אליו,ואל מה שהוא מייצג הרבה יותר!! בהמשך, האוטובוס מגיע לכניסה לעיר, והמון חיילים עושים דרכם במעלה הכביש, לעבר התחנה המרכזית. הם נראים כ'כ יפים גאים וחזקים.ליבי נחמץ מהידיעה שלעולם לא אהיה חייל! לעולם לא!! אין סיכוי בכלל! ואני מקנא..נורא. רק מי שיודע שאין ביכולתו לשרת,יכול לקנא כך!זה צרב אותי.
| |
עוד חזון למועד
מרגיש לי מוזר,מוזר מאוד.אני,הבן החורג של הישראליות,כותב בלוג!!זה מרגיש כמו טקס הטבלה! שנים קראתי בלוגים,שנים רציתי שיהיה לי בלוג,ולא יכולתי.לא ידעתי. כן! לא ידעתי לכתוב בלוג![בן חורג].עוד תבינו מדוע. דווקא אני אכתוב פה על הישראליות,והרבה.איך שאני רואה אותה.ובעיניי היא יפה מאין כמוה.כאן יהיו המון דבריםטובים על המדינה.המון אהבה לאנשיה,ובעיקר לנו,הנוער והצעירים שבה.ולא,אני לא חי בסרט. אני שחייתי במדינה המדהימה הזאת, אך הייתי מודר ממנה,לא הייתי שותף לכלום!לא ידעתי את שיריה,ולא הכרתי את אנשיה.כן חברים.הייתי דוס!כאן יהיו הרבה נושאים של דת,וכמה שונה בעיניי היהדות מכפי שהם רואים אותה. אשתדל מאוד,למרות הביקורת הקשה כלפיהם,להיות מאופק,ולהתייחס לגופם של דברים. נושא נוסף,הוא הנושא המיני שאעסוק בו.כמובן,בצורה פתוחה וכנה,אך מכובדת ככל שניתן.ובכן,אני שונה מחלקכם,ואתם יודעים בדיוק למה הכוונה.איני אוהב את הכינוי הזה,כיוון שהוא מתייחס בעיניי לנטיה גופנית בלבד,ולכן לא אכתוב אותו. עד כאן להפעם חברים.[בעתיד אכתוב פוסטים ארוכים יותר] חג חירות שמח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
