מישור..

הציוני האחרון-עוד לא מת, הוא חי,

הציוני האחרון זה אני , זו את.

הציוני האחרון-הוא השוטר ממג''ב, החייל במחסום,

נהג אגד-וששון מהקיוסק.

הציוני האחרון-עושה כעת קניות בשוק,

שותה אספרסו ארוך בקניון.

הציוני האחרון-הוא הערס, היא ה'פריחה',

הציוני האחרון-הוא החנון הצפונבון.

הציוני האחרון-הוא מתנחל מיצהר,

הוא שמאלן קורא הארץ מרמת השרון.

הציונית האחרונה-היא מרוקאית ישישה, תימניה קשישה,

היא לסבית פמיניסטית-לוחמת 'שוויון'.

הציוני האחרון-עבר כעת מולך ברחוב,הציץ עליך מהאוטובוס,

הציוני האחרון-חתך אותך כרגע בכביש.

הציוני האחרון-עוד לא מת, הוא חי,

הציוני האחרון-מחכה לגשם הראשון.

בירושלים-פעמי סתיו, יום של אושר לאדם הקטן.   הכנסו למקלטים אנשי הקיץ, אנשי הים, זמנכם עבר,נסתם. איך היה?

נהניתם מספיק הקיץ? אין ספק שהיה לכם קיץ לפנים, כל יום חמסין, שביב ענן לא נראה בשמים. תפסתם צבע? יופי!

עכשיו תורינו ליהנות..

מהחושך שיורד מוקדם, מהאויר הזורם בחלון הפתוח. מהרחוב השומם,מהקור הדומם.. כמה חיכינו לך! ברוך הבא!

ועכשיו, לנושא חשוב, דרמטי.

צפיתי אתמול בנאום של הנשיא האיראני- ובמחיאות הכפיים שקיבל בסיום דבריו באו''ם, והגעתי למסקנה חד משמעית-

מדובר היה בנאום נאצי לחלוטין. שידור חוזר ל1938.

ולכן גמלה בליבי ההחלטה, לעשות משהו שמזמן חשבתי לעשות, שהרי 'במקום שאין אנשים-השתדל להיות איש'.

זוכרים את הרשל גרינשפאן-הבחור היהודי שירה באיזה נאצי לפני השואה? הוא הסמל שלי..

המדינה לא יכולה לחסל את הנשיא האיראני, משום שאז תחל מלחמה מסוכנת.  אך ההנהגה תשמח מאוד אם איזה משוגע יעשה זאת..

לאיראנים יש תחושה- שבגלל שנשיאם כ''כ פרובוקטור-איש לא ינסה לפגוע בו..

האמינו לי, מאוד נח לי לשבת, להמשיך בשיגרה, לומר 'יהיה טוב', זה לא יתכן שהוא ישמיד ת'מדינה, 'העולם יפעל נגדו',

האיראנים לא כולם תומכים בו, 'אחרי הבחירות בארה''ב- אמריקה תפציץ שם', ' זה לא תפקידי', 'היום זה שונה', וכו'.

אבל לא! בפעם הבאה שהנשיא האיראני יבקר באמריקה בטקס המוני כזה-אני אהיה שם!

כאן ירושלים, לילה טוב.

דממה. בקושי מדברים עליכם. לא ממש מזכירים אתכם.. כולם אומרים כמה המדינה קקה.. רוצחים פה, אונסים פה, פפפ.. כולם מןשחתים פה, אשכרה, מדינה חרא..

אבל אתכם, הנסיכים העלומים שלנו-לא ענייני כל אותם צרי הדעת והשכל, קטני הראות..

שניכם גרתם בארץ הזו, לשניכם יחד היו 8 ילדים מקסימים [עוד יש, שיהיו חזקים].  

את נשמתכם נתתם לצבא, למדינה הקדושה שלנו.. נקראתם לתרגל טיסות-כדי שחלילה לא תאבדו כשירות ליום פקודה.. עבדתם, הייתם משכילים, יפים, משובחים..

דווקא מתאימה השתיקה.  לא יאה לכם ולשכמותכם- שזנזונות הטלוויזיה [ראה ערך יונית לוי-בעעע], ידשדשו בכם ובחייכם, יצלמו את ילדיכם העצובים, ויעשו ממותכם 'מחדל'.. בעיניהם של פלצני ערוץ 2, כל המדינה הזו מחדל..

זה בכלל לא מחדל שנהרגתם.. זה היה בשביל הדבר הקדוש ביותר בעיניכם ובעיני עוד עשרות ומאות אלפים דוממים-והיא מדינת ישראל..

ובזמן שהכוסיות מתמודדות על מקום בתוכנית 'ממזר פלצן', ו'כוסון מיוחם', ובזמן שטוקבקיסטים עלובי נפש ורדודי מוטיבציה מייללים כמה הכל פה חרא, אתם ועוד מאות אלפים , מחזיקים ת'ארץ הזו, מגדלים ילדים ברך ובשקט, שמורות טבע כאלו.. 

היו שלום צדיקים שלנו, נדאג לילדיכם ונמשיך את העניין, בשקט, ובעוז.

מי שיודע מה עשיתם יודע.. 

תודה חברים.

הייתי מאוד מיוחם,החלטתי ללכת 'לצוד' ערבים בגן הפעמון. זה לא שכל הערבים שם 'מופלאים',אבל גיליתי שאצל הערבים לא כל כך משנה מה אתה-אם הם מיוחמים-והם בדרך כלל כאלה, הם יעשו אהבה עם כל מה שזז..

בקשתי משלומי שיבוא איתי, עליתי על הפיאסטה החמודה שלי ז''ל-כמובן ללא רישיון וללא ביטוח, ויצאנו לדרך..

חנינו בחניון של תאטרון הקרון,והתחלתי לחפש..        קלטתי שלושה צעירים ערבים במשאית [אני זוכר את מה שהיה כתוב עליה],

שעושים בדיוק כמונו-ומטרידים כל בחורה חסודה שעוברת שם..      נתתי גז, הגעתי עליהם באיגוף, ושאלתי אותם אם יש פה כוסיות..   אמרו שאין, אמרתי 'חבל', וחזרתי לחנות בין השיחים..    שלומי [גיי פרנדלי לגמרי] עושה לי 'השתגעת', ואני בהתלהבות חיננית מסביר לו כמה כיף הולך להיות לי...

חזרנו שוב אל המשאית, 'אם אין כוסיות אני אלך על בנים'-אמרתי לנהג בכאילו בדיחה, 'אתה רוצה' הוא שאל,עניתי לו בביישנות שכן.

זה שלידו ירד לבחון אותי, העביר את היד מעבר לרגליו של שלומי שהיה די לא מרוצה, וחפן לי את הירך, עד היום אני לא מבין!?

בודקים דברים יותר מעניינים, למה הירך?

הוא אמר להם שהולכים על זה, [כן, הבנתי אותו] סיכמנו שניסע לבית של שלומי [לא בדיוק בית-אבל נעזוב], אני אוריד אותו ומשם אמשיך אחריהם למקום שקט..

הורדתי את שלומי, אחד מה'חברה' במשאית ירד והתיישב על ידי, והתחלנו בנסיעה..  קיויתי שלא יסעו לכיוון הכפרים שלהם, אבל ידעתי שהם לא רוצים 'לצאת מהארון'-כי אז הם יצאו מהר מאוד גם מהעולם..

ובכן, הם נסעו ליער גילה, ולמרות שאני מכיר את העיר-אני לא ממש מכיר את האיזור השומם הזה, והמשאית נכנסת עוד ועוד לתוך היער, ואני אחריהם מתחיל קצת להילחץ.. בכל זאת השעה 12 בלילה ואני עם מדי צה''ל.

בנסיעה הגברבר שישב על ידי סיפר לי שהוא היה 'זונ...' בתל אביב תקופה, האמנתי לו, הוא היה נחמד מאוד..

ראיתי שהם מחנים ת'משאית, ה'מנהיג' שלהם יצא ראשון-בהחלט מגיע לו..

הוא ביקש שניסע הצידה, כי הערבים לא אוהבים שרואים להם.. ואני שמחתי, כי זה העיד על כוונות לא שליליות..

נסענו הצידה כמאה מטר, אני חושב איזה כיף לי-שלוש שאיבות בערב אחד, אלוהי ביותר..

ה'מנהיג' שישב על ידי, הוריד את המכנס ומה שמתחת, הוצאתי את המסטיק מהפה, והתחלתי לשאוב את הסכנה הדמוגרפית..

לא עוברת דקה,והבחור הנשאב קופץ ואומר משהו על משטרה.    סובבתי ת'ראש, ו-שיט, המשאית מאחורה ולידה ג'יפ של מג''ב..

פאק!  חשבתי קודם כל על השאיבות שהפסדתי, כמות חלבונים שהייתה מספיקה לי לשבוע-אבל גם על כך שאין לי תעודות לרכב,

ובכלל, מה אני עושה פה עם מדים, מה אני משת''פ?!

השוטרים יצאו, בישו ממנו איזה רשיון-שכמובן לא היה תקין או משהו, ואז נפנו אלי ובקשו רשיון.. אמרתי שאין ובלה בלה בללה.

הם הזמינו קצין של משטרת התנועה[לא בשבילי, בשביל הערבים. אני לא עניינתי אותם בכלל], הגיע קצין זקן, השוטרים אומרים לנו לא להישען, הם אמרו לערבים לא להישען אז גם אני לא נשענתי..

לאחר ויכוחים סוערים בין הגברים שלי לשוטרים, עצרו שניים מה'חברה', ביניהם הנשאב שלא פרק, אני נשארתי עם השלישי והמשאית, הקצין החביב הורה לי לא לנסוע עם הרכב [נו, באמת], למען האמת עוד חשבתי לפרוק את השלישי,אבל הוא לא בדיוק היה בעניין,ולקחתי אותו אל חבריו..

הייתי אז חייל צעיר ופזיז-אבל רק לאחר זמן הבנתי שהשוטרים הצילו אותי, כי כשאני משחזר את הדינמיקה שהייתה שם-אין לי ספק שאחרי שהראשון היה פורק, הוא לא היה הולך לעשן סיגריה ונותן לי לפרוק את חבריו, אלא פורק אותי מנכסיי הלא רבים במקרה הטוב, או כמה אברים במקרה הפחות טוב.

מאז היו לי עוד כמה חוויות לא נעימות במיוחד עם ערבים, וזה שנים שאני לא מתעסק איתם..   חושבים שהפסדתי?   האומה הערבית כולה הפסידה, הפסידה יונק בסכנת הכחדה[מבחינת מיומנות ,כמובן].

ותובנה שלי, לגבי חובבי הערבים [במיטה] שבינינו, הם לרב רואים בך רק כלי מיני, מעבר לזה לא מעניין אותם. ברגע שיפרקו הם הופכים לעיתים לחיות.

                                                      ירושלים החופשית נאבקת!!

ירושלים נמצאת בימים אלה, במאבק שיכריע את עתידה ואת עתיד המדינה והציונות.. יש שחושבים שאסור ל'הגזים' במאבק מולם כי הם בכל זאת יהודים [גם ישו היה יהודי], ויש כמוני, שחושבים שכל האופציות פתוחות [כמובן במסגרת החוק] במאבק בהם.

אז אני אספר סיפור מחיי:

בחוה''מ פסח כשהייתי בן 12 נסענו כל המשפחה המורחבת לפארק הירקון לשייט, חיכינו בתור לסירות, לפנינו מלא דוסים עם שטריימלים על הראש ומלא ילדים קטנים,מצות, ביצים, וגופות מבושלות למאכל...

מאחורינו עמדה משפחה חילונית צעירה, זוג עם 2 ילדים..    עמדנו בשמש הקופחת המון זמן, הילד בכה ונידנד לאימו, ואז האישה פלטה: 'אוי, הדוסים המסריחים האלה', בעלה נזף בה קלות, הוא היה נבוך מאוד כשגילה ששמעתי..  הרגשתי מאוד לא נעים, ורציתי לומר לאישה שאני מבין אותה ומצטער..

זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש משהו לא בסדר בזה שאני חרדי, פתאום הרגשתי מיעוט,הרגשתי שנוא. אז בעצם נבט הזרע ששנים אח''כ גרם לי לצאת לחופשי-ולחיות, פשוט לחיות. עד אז מעולם לא חשתי כך, חשבתי שאני יהודי אמיתי, והחילונים הם לא יהודים כ''כ אמיתיים-אבל הם בסוף יחזרו בתשובה, והם גם שומרים על המדינה.

פתאום נפל לי האסימון, מישהי חושבת שאני מסריח, אבל למה??

לסיום, כל אצבע משולשת שאתם מניפים לעבר נער חרדי [נראה לי שזה חוקי], כל פעם שאתם חורקים 'דוסים' לחרדי באוטובוס-יש לזה משמעות. ואל תעשו את זה מתוך שנאה או רוע, תעשו את זה כפעולה מכנית-שהיא קריטית במאבק בחשך, הזהרו לא להגיע לשנאה, אין לנו איתם בעיה אישית, אבל חשוב שירגישו לא רצויים!

 ועד אז ליל מנוחה.. מישור