לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

And this is When I Ruled the World


בלוג חסר פרופורציה.

Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2008

אני רוצה לצרוח. אני רוצה לצרוח הכי חזק שאי פעם צרחתי.


עד שיכאב לי הגרון. עד שהוא ידמם. עד שיקרעו לי מיתרי הקול. עד שאני אבכה. עד שאני אתחרש מהצרחה שלי. עד שאני אתמוטy. עד שאני אשמע צלצולים. עד שאני אתעלף. עד שאני אקיא. עד שמשהו יתפוצץ.

עד שכולם ישמעו אותי. עד שכולם ישימו לב אליי. עד שכולם ידאגו לי ויתיחסו אליי. עד שאני אהיה מפורסמת לדורי דורות. עד שכולם ידעו.

אני רוצה לצרוח.

למה

לעזאזל

כולם

עצובים?!

 

ולמה אני שמחה.

ולמה כל כך חשוב לי לעודד אותם.

ולמה אני תמיד מחפשת פתרונות.

 

נמאס לי.

אני אניח להם לנפשם.

שיתאבדו להם, שיחתכו להנאתם, שיבכו.

אני אניח להם.

נכתב על ידי , 22/4/2008 21:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחי


הפוסט הזה יהיה מוקדש לאח שלי. הוא יהיה מוקדש לאח שלי כי הוא ראוי להערצה. הוא ראוי להערצה כי היא עלוב ומגניב בו זמנית. מולטי-טאלנט!

 



זה אח שלי. הוא לא אוטיסט, הוא מפהק. ברגע זה הוא סיים לעכל המבורגר מכובד מאד. אבל בואו נלך כמה שעות אחורה לתחילת היום הזה.

התעוררתי ממש מוקדם, כי היינו צריכים לצאת ממש מוקדם. אח שלי משרת רחוק מאד מהבית, בצפון, וייקחו לנו בערך שעתיים וחצי להגיע אליו. זה היה בלתי אפשרי! לא ייתכן! טכניקלי אימפוסיבל! תנסו אתם לקום ב9 אחרי שבוע שבו ישנתם עד 14!

אבל בסוף הצלחתי D:

ארזתי ספר, מחברת, כלי כתיבה ואוזניות לפלאפון. הדבר הראשון שעשיתי היה לשמוע מוזיקה באוטו, ואחרי שנמאסו עליי השירים כבר 6 פעמים, פרשתי לציור. זה היה בלתי אפשרי! לא ייתכן! טכניקלי אימפוסיבל! כי עם כל הכבישים הטיפשיים האלה כל מה שציירתי נראה כמו גוש של עופרת. ירדתי מהקטע של הציור. בהיתי באוויר. הרוח מהחלון של אבא רק הוסיפה לישנוניות שלי.

ואז

הגענו!

זה לא היה מלהיב, כי כבר הייתי שם קודם. התקשרנו לתום שיבוא והתישבנו בספסלים שמחוץ לבסיס שלו בינתיים.

אבא אמר לי שהשמנתי קצת.

"מה אמרת?"

"קצת השמנת..."
"רוצה מכות? רוצה מכות? רוצה מכות? רוצה מכות?"

"מצטער."

"אמא, אבא אמר שאני שמנה ):"

 

ואז תום הגיע, והוא לבש את הבגדים המכוערים האלה שלו, והוא לא חיבק אותי ולא הסתכל עליי כי הוא בנזונה. אביגיל (4 וחצי) רצה אליו, אז הוא תפס אותה והניף אותה באוויר. היא התחילה לבכות כמו מטורפת. הוא הניח אותה והיא רצה לאמא. אמרתי לו "יום הולדת שמח", כי זה היה יום לפני יום ההולדת שלו, וידעתי שאני לא אראה אותו למחרת.

ואז הלכנו לגן עדן של אביגיל. יש לה FETISH לסוסים, וליד הבסיס שלו יש חוות סוסים עם מסעדה נחמדה, אז נתנו לה כמה דקות ברקיע השביעי.

בזמן שהיינו בחווה, אמא אמרה: "רוצה שאני אשיג לך דיאטנית, שירה? D:"

והסתכלתי עליה בערך ככה: TםT

"קצת עלית במשקל."

ואז נעלבתי מאד, אז עשיתי סצינות, והיא נסתה להצחיק אותי (והצליחה), אבל עשיתי סצינות בכל מקרה. ואז נזכרנו בשיחה שהייתה לתום עם אמא לפני שהוא הלך לישון אצלך האקסית שלו כדי לשכב איתה. הייתי בכתה ו', והוא לא ידע שאני שמעתי (;

עכשיו הוא יודע.

 עד שהגיע התור שלנו לאכול. לאמא היה זבוב מת בסלט, והשניצל של אביגיל לא היה עשוי, אז קיבלנו מתאבן כזה של חצילים וגבינה בתור סליחה. אמא קוראת לזה "להיות לקוח חכם." תום קורא לזה "להיות ממזר."

אז אחרי שנהנתי מקרם ברולה חביב, אביגיל רכבה על סוס, והלכנו אל עבר המכונית כדי להחזיר את תום לבסיס (זה היה הרגע שבו הוא פיהק). רציתי להצטלם איתו בשביל הפוסט הזה, אבל הוא עלוב, והוא לא שיתף פעולה. זה מה שיצא:

 



 

 נפרדנו ממנו בבסיס (הוא התפדח לתת חיבוק לאמא). באוטו צחקנו על כל מני אמנים. אמא אמרה שמאד מתאים לנוער החלול של היום לשמוע את המוזיקה החלולה של היום. ואבא שלי אמר: "אה, ואיזה מוזיקה את בדיוק שמעת כשהיית בת 14?"

ואז אמא שלי התחרפנה. אתגר!!! היא מנתה 204054854 אמנים כדי להצדיק את עצמה, כשהיא מתעצבנת באמצע ללא סיבה נראית לעין, צועקת "מה נראה לך!! מה נראה לך!!!"

"גם אהבתי מאד את talking heads!"
"אבל זה שזה עברית לא הופך את המוזיקה לרעה."

"לא אמרתי את זה! גם אהבתי מאד מוזיקה ישראלית! אהבתי את תיסלם."

"אני אהבתי את צביקה פיק. היה לי אלבום של צביקה פיק. היה לו אלבום כחול..."

"אז מה שאני מנסה לומר, מה מעניין לי ת'זובי איך הזאתי שרה על החבר שלה, איך קוראים לה..."
"יעל נעים?"
"מי? לא, לא."
"מה, זאתי, מירי מסיקה?"
"לא! נו זאתי ששרה על החבר שלה הזה! השפירית!"
"יונתן שפריא?"
"לא, כן, כן!"
"איך קראו לה... משהו... אנה!!"

"לא."

 

- אחרי שעה -

 

"איה כורם!"

"אהא."

 

- אחריי שעתיים -

 

"יש לה חברה, איך קראו לה, קרן פלס."

"השם שלה נשמע כמו של אינדיאני."

 

זה היה יום נחמד, ומתיש מאד. נרדמתי איך שהגעתי הביתה, כי למחרת הייתי צריכה ללכת לכנס, שעליו אספר בפוסט הבא.

 

תום, אתה עלוב. אני אוהבת אותך 3>

 

 

 

נכתב על ידי , 22/4/2008 20:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשובות לשאלון השבועי


היכן תחגגי את חג הפסח השנה?
דודה דגנית שמכינה עוף מזוויע.

האם אתם נוהגים לחגוג את ליל הסדר באופן מסורתי, בבית? במלון?
בבית.

האם את שומרת כשרות, ונמנעת מאכילת חמץ בפסח?
זה לא כזה משנה לי, אבל בכל מקרה יש מצות בכל מקום.

אלו מנהגי עדות יחודיים, אתם שומרים בפסח, במשפחה? האם אתם נוהגים לאכול קטניות? אלו מאכלים יחודיים אתם אוכלים בפסח?
את החרוסת המגניבה הזאת של סבתא, ועוף מגעיל של דודה דגנית.

האם פסח הוא, לדעתך, גם זמן נקיון האביב, או שהבית נשאר מלוכלך ומוזנח "כרגיל"?
הוא אף פעם לא מלוכלך ומוזנח. אצל אמא פסח כל השנה.

האם קיבלת מתנות לכבוד החג? בונוס מהעבודה? חופש מהצבא? אם כן - אלו מתנות?
כפכפים םם" אבל הם ממש יפים ויעילים, אם לומר את האמת. וגם כסף!

האם את אוהבת את חג הפסח? בין החגים הכי אהובים להכי שנואים, היכן היית מדרגת אותו?
הוא די אהוב עליי, כי יש חופש ענקי. אבל הוא נחמד גם בפני עצמו.

ספרי לנו על חג פסח אחד ספציפי, שאת זוכרת במיוחד ושאהבת אותו במיוחד.
זה היה אצלנו, לפני שנתיים, אמא השכירה מלא מלא דברים והשקיעה את חייה, אבל כולם זרקו זין וזה היה ממש נחמד D:

נכתב על ידי , 22/4/2008 19:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האירוניה שב-Arctic Monkeys .


הארקטיק מאנקיז הם להקה בריטית עכשווית. לפי הנגן של אחי, המוזיקה שלהם מוגדרת כאינדי רוק. השירים שלהם קצביים מאד, ממכרים, וכיפיים בצורה לא נורמלית. גם הליריקה מגניבה. הכל בהם מגניב. הם להקה אחת גדולה של מגניבות. קטנה. הם לא כל כך הרבה.

זה עבד כבר?

הסולן שלהם חתיך.

זה עבד כבר?

 

הבעיה בארקטיק מאנקיז היא, שהם נידחים כמו דוגמניות אינטיליגנטיות, או כמו מעצבי אופנה סטרייטים, או כמו ילדים שאוהבים את ההורים שלהם, לשם ההמחשה.

ובכל זאת כולם מכירים אותם.

מי ששומע ארקטיק מאנקיז, מטבעו, חושב שהוא היחיד במדינה שמכיר אותם. עד שהוא מטייל קצת ברשימה שלו במסנג'ר, שיש בה 70 אנשים אבל הוא מדבר רק עם 3, ואין לי מושג איך הוא הכיר בערך 60 מהם. הוא עוצר, נדהם, משותק, למראה מילות הקסם - "יש לי דיסק של ארקטיק מאנקיזזז $%#$^%^ 3333> (:::::", קורצות שם, בשורה האישית של מישהו שהקשר האחרון ביניהם היה הודעה שנשלחת אוטומטית בעקבות וירוס.

ואז קורה דבר מופלא.

אתם מבינים, כשמעריץ של ארקטיק מאנקיז פוגש מעריץ אחר של ארקטיק מאנקיז, האירוע מזכיר קצת מפגש בין שני לוחמי וויטנאם. הם לא הכירו מעולם, לא דיברו מעולם, אבל המכנה המשותף הזה, הפעוט, הופך אותם לנפשות תאומות.

בן רגע הם נהיים לאחים. הם מתחבקים ומתנשקים ובוכים כמו קרובים שלא ראו זה את זה שנים. הם מחליפים חוויות בקצב של אוטוסטרדה. הם מרגישים הכי קרובים בעולם, וכל זה רק בזכות הקסם המדהים של אלכס טרנר. הכוח לקרב בין אנשים. זהו הכוח החבוי בארקטיק מאנקיז.

 

מסקנה: ארקטיק מאנקיז = הדרך לשלום עולמי. הפיצו את הבשורה!

 


אמרתי לכם שהוא חתיך

אמרתי לכם שהוא חתיך

נכתב על ידי , 18/4/2008 14:57  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,465
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDigitalTeddy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על DigitalTeddy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)