לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

And this is When I Ruled the World


בלוג חסר פרופורציה.

Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008

טיול לירושלים והמותניים המשגעות של החבר שלי.


בואנה. טוב שלא.

מי שמכיר את הרחוב שנקרא ז'בוטינסקי אי שם בגבעתיים, ליד המנה הטעימה ביקום של עובד (לא, באמת, ככה קוראים לזה), יודע שזה לא רחוב. זה קיר.

בקיצור, אם משתמשים בקנה המידה הזה, הלכתי את ז'בוטינסקי כלפי מעלה, 3 פעמים, כשזה בערך פי 2 יותר תלול.

...

זה לא היה קל! xD

 

הכל התחיל בעצם בכותל. דמיינו לעצמם, אשכנזיה טהורה עם כאפייה של יאסר ערפאת וגופייה צועדת בייראת כבוד לעבר הכותל. אני לא אדם דתי, אבל הרגשתי מחויבות כלפי הבנות בכתה או משהו. למרות שהתפללתי ברצינות. נתתי נשיקה וכל זה, עצמתי את העיניים והתפללתי לראות את החבר שלי.

כדי שאני אתמזמז איתו, כן.

יש לו מותניים משגעות.

בקיצור, נכנסתי למין טראנס. ביקשתי את כל הפקה פקה שהמשפחה שלי תהיה בריאה וכו'. ואז הלכתי אחורה ונתקעתי קצת בכסאות ומתפללות אקראיות, כי אסור להפנות את הגב לכותל!!!1 )<

ואז הגענו לאיזה מקווה שלא ממש כיף להיות בו אם אתה קלסטרופוב. זה צר מדי בשביל לפרוש את הידיים למעלה ו/או לצדדים. זה פשוט מובנה אישית למידות הגוף שלי. כולם קיבלו כאלה פנסים מעפנים של מחזיקי מפתחות. שמעו, אני ובר כייפנו שמה. היא הייתה מאחורי, צרחנו שירים וכל זה, עשינו חפירות ארכאולוגיות, בקיצור, חוויה (היה גם סקס לוהט לאורות פנסים). מלפני הייתה עדי, שהייתה נורא לחוצה, אז כמובן שזו הייתה אחריותי המוסרית לעודד ולסעוד אותה.

"יהיה בסדר עדי, זה לא נורא, יהיה בסדר עדי, נו, קדימה, יהיה בסדר עדי, יהיה בסדר עדי."

נראה לי שהיא רצתה להביא לי כאפה בשלב מסוים, למרות שכמובן הכוונות שלי היו נורא טובות. מאחורינו היה גדוד ערסים שלא הפסיק לצרוח. זה היה בערך כמו משחק מחשב.

צמוד לזרוע ימין - קיר.

צמוד לזרוע שמאל - קיר.

צמוד לראש - תקרה.

מרעיד את הכוס - מים קפואים.

ומאחוריך יש מן איזו אבן מתגלגלת בדמות ערסים. 

המשימה - לצאת בשלום, ולדאוג שהערסים לא יתפסו אותך.

כמו סופר מריו!

 

אז יצאנו. מסתבר, שהיה צריך להביא שתי ארוחות, ואני מפגרת אז הבאתי רק חצי ארוחה. אבל אני מסתדרת, כי כולם רק מחפשים איך לדחוף לי את השאריות של החטיפים. בר קנתה חצי ליטר אייס תות, סער אכלה שניצל ושתתה מילקשייק באותו הזמן, שזה לא מעשה שנבון לעשות ליד ערסיות. היא זכתה לכמה קריאות בוז. מיקה לא הפסיקה לחרוש לי על הטטריס בטלפון.

שתבינו, אני מכורה לטטריס, אבל אפילו לי נמאס מזה. היא פשוט לא מפסיקה. טטריס טטריס טטריס טטריס טטריס טטריס

אם החבר שלי לא היה שולח עכשיו הודעה במסנג'ר הייתי ממשיכה, אבל הוא שלח.

ואז הגיע הקטע של הפלאשבק הספרותי שהזכרתי שמה בהתחלה, הקיר ההוא. לרוץ אותו היה יותר קל מללכת אותו. זה נמשך שנים!

אחר כך כיתות ה' עשו טקס באיזה שום מקום, וטחנתי את הטופי של חן. זה משפט קליט כזה. טחנתי את הטופי של חן. תנסו.

אני אוהבת את הכאפייה של בר. הייתה לנו חוויה מסמרת שיער היום.

 

טוב מה?

נכתב על ידי , 21/5/2008 20:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשובות לשאלון השבועי


נשענים על הקיר ?
בגינה ההיא.

בבית הספר?
מאחורי הגב של כולם.

על המיטה שלך ?
אלף פעם.

על המיטה שלו ?
עדיין לא. הוא עוד טרי. אבל על של אחרים כן.

כשההורים שלו או שלך תפסו אתכם ?
תודה לאל שלא.

בשירותים ?
היום!

במקלחת ?
עוד לא הגענו לשם.

עם אותו המין ?
זה לא יקרה כל כך מהר.

באמצע הרחוב כשכולם מסתכלים עליכם ?
כן. שיקנאו.

עם החבר של החברה ?
בחיים לא עושה כזה דבר.

עם מישהו, כשאת בקשר עם אחר ?
אהא.

נשיקת פרידה ?
רציתי נורא.

נכתב על ידי , 11/5/2008 22:06  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני נופלת וזה לא דרך המנהרה של הארנב.


ככה זה מרגיש כשמאבדים הכל?

זאת אומרת, הרגשתי כבר קודם. אבל ככה זה באמת? כי אני רק רוצה לאשר. אין לי כלום יותר חוץ מאהבה. אין לי כלום. שום דבר ששווה בעולם הזה, זאת אומרת, שזה כסף ובית והכל. תקראו לי מפונקת, אבל תפקחו את העיניים. אלה החיים. זו האנושות. אין כסף אין חיים. אהבה לא תציל כלום. גם לא חברות.

אמא אומרת "צבי ברוק מת. צבי ברוק מת."

זה אומר שאין תקווה. לכסף, זאת אומרת. מאז שהבן זונה הנאצי הזה לקח הכל. הייתי מרביצה לו אם הייתי רואה אותו ברחוב. הייתי דוקרת אותו. הייתי יושבת בכלא לנוער, אבל הייתי יושבת שם עם חיוך ענקי.

אתה מקשיב?

אני מקווה מאד שתמות. זה הכל. אתה הרסת הכל. את המשפחה שלנו.

יימח שמך.

ואיך היית מחייך אליי כזה חיוך מתוק וצבוע כשהיית רואה אותי. ושואל אותי מה נשמע וכל זה. אם רק הייתי יודעת הייתי מתנקשת בך כבר אז.

אבל אתה לא הבעיה כאן. אתה שורש הבעיה, אבל לא הבעיה עצמה.

 

~3/>~

 

ואתה, עמרי. אתה מתוק. אתה כל כך כל כך מתוק. אתה הכל. אתה כל מה שנשאר לי, גם אם האהבה לא תנצח בעולם הזה. עשית אותי מאושרת בארבעת הימים האחרונים. אין לך מושג כמה מאושרת. כל רגע איתך היה להנאה צרופה, לצחוק, לחיוך. וזה לא שאני אימו ככה בדרך כלל. עשית אותי מאושרת מהרגיל. אין לי מושג איך להודות לך. תודה שנולדת באילת. תודה שנהיית חבר של שחר בכתה ד'. תודה שהטרדת אותי לפני די הרבה זמן במסנג'ר. תודה שאיכשהו הגעת לרשימה שלי. תודה שבאת לכנס ההוא. תודה שהסכמת לעשות איתי סייבר. תודה שהתעניינת בי. תודה. תודה. תודה.

אתה כל מה שנשאר.

 

~3>~

 

 

 

נכתב על ידי , 11/5/2008 21:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על הר הבנים.


כולם היו שם יחד איתי, כולם ישבו והביטו בך. היית קטן מרחוק, אבל הנוכחות שלך גדלה מרגע לרגע. הזרקורים היכו בפניך, בגופך, הכל נדמו.

שחור. השמיים, הבמה, הבגדים שלך קרנו בשחור. אפילו הכוכבים היו שחורים קצת. ורק כוכב אחד צהוב, גדול, על הבמה. לזכרם.

ניגנת. הצלילים היו מדויקים, נכונים, כאילו הכלי הזה הומצא לכבוד יום השואה. כל החסרונות שלך זעקו, כל הפגמים שלך זרחו, והם היו יפים פתאום. התפללתי שתתבונן בי בנגינתך. אולי היית רחוק מדי בכדי שאבחין אם אכן הבטת או לא.

הנגינה נמסה אל תוך פסנתר שהשלים איתך דואט. זה נמשך דקות אחדות. ואז נדמתם. הרכנת ראשך, חלקי הזהב שבכלי שאחזת נצנצו.

הטקס נפתח. לזכרם.

נכתב על ידי , 3/5/2008 14:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,465
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDigitalTeddy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על DigitalTeddy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)