לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

And this is When I Ruled the World


בלוג חסר פרופורציה.

Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2008

בליעעעךךך#$^$%^#$%^#%.


אז כן, בליך.

 



 

בעיקרון, אתמול כבר הכרתי כמעט הכל. כמעט. את הכתה והדברים שחשוב לדעת במקום הענקי הזה םם"

אני בט'2. כתת חנונים עם תעודות. ממש נקמת החנונים. משו בסט (Y) עם ליאור ועיטם. כל השאר בכתות אחרות, זה קצת העציב אותי, אבל אנחנו עדיין ביחד בהפסקות וכל זה.

למחנך שלי קוראים סמי ויש לו כובע קאובוי כמו של שחר, וכל השאר לא מעניין.

 

אחרי היום בבליך נסענו כולם לקורצ'אק כדי להגיד שלום וכל זה, באנו עם אנרגיות מטורפות וצרחנו את הנשמה עד שהעיפו אותנו לחצר. זה הרגיש ממש כמו סוף שנה שעברה, שכולם ביחד במסדרונות מחבקים את המורים ואומרים שלום. הז'יניקים המכוערים האלה השתלטו לנו על הכתה סעמוק. שלנו!!! ):<<<

ואז הלכתי הביתה ואכלתי שניצל. באמא שלי.

 





נכתב על ידי , 28/8/2008 22:10  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פתחתי בלוג בשביל לשמוח


 

אבל אני כותבת כדי לבכות.





געגועים

ריקנות

קנאה

תשישות

טירוף

אהבה

 

אני רק רוצה להיות שם אתך.

 

 

 

 

הסתכלתי על תמונת המחזור של היסודי.

אנשים שעד לפני חודשיים הכרתי.

הרבה פרצופים זרים, יותר מדי. פרצופים שהפתיעו אותי כשחשבתי שראיתי אותם כל יום במשך שמונה שנים. כי הם היו זרים כל כך.

ורק מישהו אחד שהעז לחייך העלה חיוך על הפנים שלי.

אלה החברים שלי. החברים הישנים שלי.

 

 

ועכשיו  אני לבד.

נכתב על ידי , 28/8/2008 22:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום הולדת שמח


 

 

כבר כמעט חצי שעה שיש לעמרי יום הולדת. הוא בן 17, הוא כבר ילד גדול.

מ23:30 ישבתי ובהיתי בשעון. חיכיתי והלב שלי דפק מהר, כמו בכל פעם שקורה משהו שקשור לעמרי.

ובחצות בדיוק התקשרתי אליו ואמרתי לו "מזל טוב!"

הוא נשמע שמח, ואמר לי תודה, ושהוא הוא אוהב אותי. חייכתי. הוא אמר שהוא ידבר איתי אחר כך, הוא עם חבר.

לא חייכתי כל כך. רציתי לדבר איתו, רציתי לבכות לו שרציתי להיות איתו כשיחזור.

בגלל שאני אנוכית.

אבל אני לא אגיד לו. אני לא אגיד לו שהייתי עצובה ושהוא אכזב אותי, כי אז הוא יצטער. הוא ירגיש רע.

אני רוצה שעמרי יהיה שמח ביום הולדת שלו, ולא ידאג מכלום, אפילו לא ממני. אני רוצה שהוא יהיה שמח!

 

התאכזבתי ממנו לכאורה, אבל בעצם התאכזבתי מעצמי.

אני חברה גרועה כל כך. אני לא יכולה לקנות לחבר שלי מתנה, או לבלות איתו ביום הולדת שלו, או לפחות לנשק אותו. לתת לו חיבוק.

אני לא שווה הרבה... אני לא שווה כלום.

כשאני אומרת לעמרי שקשה לי להיות איתו בגלל המרחק זה לא בגלל שהוא רחוק ממני.

זה בגלל שאני רחוקה ממנו. כי אני לא יכולה לתת לו את הדברים שאני כל כך רוצה לתת...

אני לא יכולה לתת לו את כל האהבה שיש בתוכי.

 

עצרתי הכל ונשכבתי על המיטה. מצאתי את החולצה שלו שהוא הביא לי על הכרית.

מעניין שאמא לא שמה לב שנכנסה לנו חולצה זרה הביתה.

חיבקתי אותה בחום, הרחתי את הריח לתוכי ודמיינתי שעדיין יש לה הריח המשכר שלו.

פרשתי אותה על הסדין. היא הייתה גדולה כל כך, וחמה כל כך, כמו הגוף שלו.

שמתי את הראש איפה שהחזה שלו היה אם הוא היה לובש אותה. שמתי את הידיים שלי עליה.

עצמתי את העיניים ודמיינתי שזה הוא. שהלב שלו פועם מתחת. זה היה כמעט אמיתי.

חייכתי ולחשתי

"יום הולדת שמח!"

חייכתי, ולחשתי את זה שוב ושוב

ולאט החיוך שלי נמחק

המשכתי ללחוש

והתחלתי לבכות.

 



 

נכתב על ידי , 28/8/2008 00:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ערב טוב ניצניםםםם@#$


 

גמר כוכב נולד 6.

כן, ראיתי את זה.

 

אני יודעת שזה יהפוך אותי לרדודה אבל גם לי מותר לרדת לשפל המדרגה לפעמים:

 אני אוהבת את ליבי. יש משהו מבעד למרבה הרובוטי המודבק שלו שנראה לי מיוחד.

 אולי כי השיער שלו צבוע אז זה נראה שאין לו גבות. ובכל מקרה, תמיד הייתה לי פינה קטנה בלב

לאנשים שלא ממש סגורים מה קורה איתם, ראו דור קורן, מה שיכול להשוות להם מראה מלנכולי-אוטיסטי משהו.

גם הייתה לי פינה בלב לגברים עם קול גבוה, ראו כריס מרטין, אבל כמובן שזה פרט שולי שבכלל לא קשור לתכנית.

ליבייי תעשה לי ילדדדדדדדדדד

זה מרגיש לא נכון כי לגיסתי לעתיד בעזרת השם ישתבח שמו יארחו ימיו קוראים ליבי.

ישראל.

אני לא יודעת למה אני לא מתחברת לישראל. אולי כי גמרתי עם הלוק המסומם והמעופף כבר מזמן, ראו דן בנטי, ראו אותי מקיאה.

יש לו שיר קול (יעני COOL. זה מן מושג כזה של פעם),

 אני אוהבת את הסיום שלו, אני יודעת שאני אוהב את השירים שלו, אבל לבנאדם עצמו אני לא מתחברת.

הפריקית החבויה בי, הנאמנה לליבי, מונעת ממני לאהוב אותו. וחוץ מזה, כן, אני יותר אוהבת את ליבי,

אבל לישראל הגיע לזכות. כי הוא שר מעולה וכי הוא כריזמתי, יש לו סטאר מטאריאל.

וכי הוא כותב שירים טובים מה שנותן לו + גדול ונדיב אצלי.

איך קראו לה, כרמל.

כן, סבבה אגוזים משו לגבות. היא חמודה והיא שרה מדהים. כן כן.

מקום שלישי איזה כבוד.

לא מעניין.

מי לעזאזל הלביש אותם!?

עד החלק של העיגולים, השמלה של כרמל נראתה מצוין. אחר כך היא נראתה כמו עמוד פסיכודלי חסר טעם.

וצריך לכרות לספר שלה את הידיים ואז לערוף לו את הראש. לעזאזל, היא נראתה כמו עכבר. כמו עכבר!

אבל לא מהעכברים החמודים, מהעכברים המרוטים האלה שאתה מוצא את הגוויות שלהם למרגלות השטיח בכניסה אם יש לך חתולים בחצר. כן, כזה מן סוג של עכבר. אני לא מבינה למה לא הביאו לה בקארה שלה, הוא כל כך יותר מחמיא לה מהלוק העכברושי.

ריטה באה בלוק של המסוממת הבריטית ההיא עם השיניים העקומות.

מישהו מוכן להסביר לי מה נינט לבשה? כאילו, מה זה היה? פונצ'ו? סינר? ולמה זה נראה כמו מפת שולחן משולבת עם תלבושות חינה מרוקאניות?

אהבתי מאד את ה60 שניות. זה היה משעשע.

 

זהו. פרקתי.

ליבי, אני אוהבת אותך. :עושה את הלב הזה שהוא עושה באצבעות:

 

(מתערבת איתכם שזו אותה מלבישה מהגמר.)

 

 

נכתב על ידי , 27/8/2008 13:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,465
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDigitalTeddy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על DigitalTeddy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)