בשנת 2000, ביצעה כוורת מופע איחוד מיוחד בהיכל התרבות, לטובת גיוס כספים עבור טיפולים רפואיים ליצחק קלפטר. הלכתי להופעה עם אבא שלי. היה מדהים ומרגש. אחרי אחד הסולואים של קלפטר, הקהל עמד על הרגליים דקות ארוכות ומחא כפיים בלי להפסיק - באהבה, בכבוד, בשמחה, ברצון טוב ובאיחולי החלמה מכל הלב. זה היה רגע מלא עוצמה שאזכור עוד הרבה שנים.

לקראת סוף ההופעה, למרות שהיה מדובר בהיכל התרבות המעונב-משהו, הקהל עזב את המושבים והתקרב לבמה כדי לרקוד. גם אני. מצאתי בסך הכל שני קליפים מההופעה הזו ביוטיוב, אחד מהם הוא השיר "הורה היאחזות", בו הקהל התחיל לזרום לכיוון הבמה. כולם רקדו ביחד. אף אחד לא דחף, קילל או התעצבן. הכל היה כל כך שמח ונעים, ועם זאת - מלא אנרגיה ומחשמל.

אני זוכרת את הרגעים האלה, ואני אפילו זוכרת מה לבשתי ואיפה עמדתי. ותאמינו או לא, רואים אותי לשנייה וחצי בדיוק, בחלק התחתון הימני של הקליפ - ב-2:17. כן, זו אני, מקפצת ביחד עם כולם. מן רגע כזה בחיים, של שמחה וריקודים. 

עוד פחות משבועיים, כוורת מתחילה במעין סיבוב הופעות קצר, וכנראה אחרון. אני לא יודעת אם יהיה אפשר לרקוד בבריכת השולטן, אבל אני בטוחה שיהיה כיף.