| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
 אלכס ואני
כשהפרחה שלצידי שאלה אותי "איך את עושה את זה?" בפליאה, שקלתי אם לענות לה ברצינות, או להתחמק מתשובה. איכשהו יצאה לי תשובה מתחמקת. אמרתי לה, לפוסטמה, שלא צריך להרביץ, אבל שהוא גם יודע, בשנייה שאת עולה עליו, אם את מנוסה או לא.
אלכס ואני הסתדרנו מהשנייה הראשונה, למרות שאנחנו לא מכירים. ברגע שעליתי עליו הרגשתי שהוא מאד אנרגטי, אבל הוא הבין מהר מאד מי בעלת הבית ואיך צריך להתנהג. כשרציתי שהוא ירוץ - הוא רץ. כשרציתי שהוא יעמוד, הוא פחות אהב את זה, אבל עמד בכל זאת, ילד טוב. חבל שלא הבאתי גזר או קוביות סוכר.
וגם דהרנו קצת, אבל כמו שאמרתי למדריך, שהבין שאני לא פעם ראשונה על סוס, זה כמו אופניים אבל לא בדיוק. צריך לתרגל את זה ולהתרגל לתחושה ולקצב שלו, דהירה זה לא משהו שבא טבעי לגמרי. לא כשרוכבים פעם בחצי שנה.
ושוב ההרגשה המדהימה, הנכונה, הטבעית, המסעירה והמרגיעה בעת ובעונה אחת. למה אני לא עושה את זה יותר? כי זה יקר. אפילו הנסיעה לא מפריעה לי. זה חצי שעה בקושי. והיום, עם כזו שמש, לא הייתי מוכנה להישאר בבית ולהמשיך לגהץ כשהשמים כאלה כחולים.
אז הלכתי לרכב. ואני באמת צריכה לעשות את זה יותר. אשתדל. בשאיפה שזה לא יבוא על חשבון דברים אחרים.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
