היום, בפעם הראשונה בחיי, ניגנתי בתופים ביחד עם הרכב. אמנם לא היה מדובר בפילהרמונית, אלא "רק" בגיטרה ובגיטרה בס, אבל בכל זאת זו היתה הפעם הראשונה, הייתי בלחץ רציני מהעניין ופחדתי מאד לפשל. אבל כמו בהרבה מקרים - הציפייה למשהו היא הרבה פעמים הרבה יותר גרועה מהדבר עצמו.

ולא רק שלא היה גרוע, אלא היה ממש נחמד ונעים, ונראה לי שעשיתי את העבודה די טוב. או תוף. בכל מקרה, אין עוד יותר מדי זמן עד ההופעה, ואני מקווה לחדד את יכולותיי ככל האפשר לקראתה.

***

חזרה אחרת היתה בשיחה שהפכה לשיחות, שהיא קבועה ולא משתנה אצלנו כבר שנתיים. חוזרים, חוזרים, מסתובבים, מסתובבים. בעצם, מה אני מאשימה את עצמי - זה אתה שנמצא בלופ שאתה ממאן לשבור אותו. חוזר, חוזר, כואב, מתעצבן ולא עושה כלום כדי לתקן את המצב. יאללה קדימה. הגיע הזמן. אל תחזור.

***

המשפט שאני אומרת הכי הרבה בזמן האחרון הוא "על הזין שלי", בווריאציות שונות. זה לא אומר שלא אכפת לי מכלום, כי אכפת לי מהרבה דברים. אבל כששמתי לב לזה, הבנתי שבאמת ובתמים למדתי להפריד בין מה שחשוב באמת לבין השטויות. ושלא באמת אכפת לי מה אחרים חושבים עלי, שזה היה תמיד נכון. 3 מלים שאומרות הכל.

***

טיקים מזדמנים בעפעפיים זו תופעה מעצבנת.

***

עוד לא קניתי מאוורר. תקלה חמורה וחם פה נורא. לא נורא, אומרים שלהזיע שורף קלוריות.