אנחנו לא מדינה של קרח או שלג. אנחנו ארץ השמש הכמעט נצחית, מדבר שממה וחום מעיק. לכן, בכלל צריך להודות לאלוהי הקרחונים שיש לנו נציגים באולימפיאדה החורף - טורינו 2006 - ובכלל בספורט כל כך חורפי.

גלית חייט וסרגי סחנובסקי מביאים לנו כבוד כבר הרבה שנים, כולל מדליות בטורנירים שונים. לא קל להתברג לשישייה הפותחת בתחום הריקוד על הקרח (Ice Dancing), והשיפוט בתחום הזה הוא לא רק לפי ביצועים, אלא יש בו גם אלמנטים של ותק וכבוד.

סרגיי הוא אחד הגולשים המדהימים ביותר על הקרח, ולא רק אני חושבת ככה. השדרנים של יורוספורט הגדירו אותו כמה פעמים כ"רקדן הקרח הטוב ביותר בעולם". הוא דרמטי ומהפנט, ועושה עבודה מדהימה על הקרח.

גלית (ישראלית לחלוטין, לכל המלעיזים) היא צבעונית, מעניינת ומקסימה, ויש לה מהירות נהדרת על הקרח - אלמנט חשוב מאוד בתחרויות האלה. השניים האלה הם צמד מופלא.

אז היא נפלה. קורה. מדהים כמה הישראלים השמנים, בטטות הכורסה הנצחיות, הלוזרים בשש-בש וכל מי שיש לו ג'ורה, מיהרו לבקר ולקטרג ספורט שהם לא מבינים בו כלום, שהם לא עוקבים אחריו ואין להם מושג מה הקריטריונים בתחום. גלית וסרגיי הם צמד מקצוענים מדהימים, שעושים עבודה משובחת, ואפשר להגיד עליהם רק מלים טובות. כמה ספורטאים הביאו כל כך הרבה מדליות ותארים לישראל? כמה ספורטאים מייצגים אותנו בכבוד כל כך הרבה שנים, תמיד בצמרת?

אנחנו כפויי טובה בכל מה שקשור לספורט. במקום להצדיע לצמד מקסים שעולה על הקרח במדינה בה לא יודעים מה זה קור, אנחנו יושבים ובזים להם על שהעזו בחוצפתם שלא להביא לנו מדליה. שערורייה.