היתה שבת סהרורית כזו. הרבה שינה, ביטול פגישה אחד, ארוחה משפחתית עמוסה והנסיעה הרגילה של הלילה.

***

לפחות מילאתי את כל המשימות שלי. במצב הנוכחי, זה הישג יפה. כאילו קצת התפוררתי בקצוות ועכשיו הדברים יותר מסובכים ופחות יש לי חשק לעשות אותם. עניין של אנרגיה, אולי? הרי ברור כבר הרבה זמן שאני צריכה חופש.

***

עוד מעט, אני אומרת לעצמי. זה כבר בדרך. זה תיכף קורה. החופשה החלומית והמושחתת והמפנקת שלי. לוקח לי זמן עד שאני מרשה לעצמי, אבל כשאני מרשה - זה עד הסוף. מעט מאוד יודעים לאן אני נוסעת. עניין של עין. סופרמן צוחק עלי בגלל זה, אבל אני יודעת יותר טוב ממנו על הרוע של אנשים, וכמה בקלות דברים כאלה יכולים להתקלקל.

***

אני, שלי, עם עצמי, בלי לחשוב על אף אחד ובלי לדפוק חשבון. רק זה גורם לאנשים לקנא, אז בטח אם הם ידעו גם כמה זה עולה לי. "את ממש עשירה, אה?!". לא, אני לא עשירה, אבל את הכסף שלי הרווחתי ביושר ולא גנבתי מאף אחד. למעשה, קרעתי את התחת בשביל הכסף הזה. אז עכשיו אני אבזבז אותו באופן ראוותני וימותו כל הקנאים כולם.

***

ברור שכסף זה לא הכל בחיים. אני יודעת. אבל כסף לא עומד בפני עצמו. אפשר לעשות איתו דברים. רק שלא לכולם יש אומץ.

***

ובלי קשר - אפשר לסיים כבר את עניין האובך הזה? חסר לנו ערפל בחיים?

***

שבוע טוב. באמת.