זה הכל שטויות. אני מסתכלת על זה, ורואה שהכל שטויות. הכל פוליטיקה. עניינים של כבוד. עכשיו אמרו בערוץ 10 שאלחנן טננבאום קיבל מיליון דולר והיה שבוי מרצון בחיזבאללה. קודם אמרו סמים, לפני זה - נשק. למה את טטנבאום מחזירים תוך זמן קצר יחסית, ואת רון ארד משאירים שם 17 שנה (חי? מת? זה משנה כבר?). למה? כי רוצים להראות לו מה זה, לאלחנן? להביא אותו לדין? זה חשוב?

ובסוף מחזירים לנו 3 גופות. למה זה חשוב? למה צריך את זה? למה אנחנו צריכים את הסיומות האלה? את טקסי הקבורה האלה בהנחיית דן כנר? סמליות. סיומות. סגירת מעגל. שיהיה לנו קבר לעלות אליו. הכל מנהגים ומסורת, הרגלים של דתות ארכאיות שרק מלמדות אותנו סבל ויגון, פרוזדור של ייסורים בדרך אל הגהינום המובטח. דם של צעירים, הכחשה של המשפחות במשך כל כך הרבה זמן. ובסוף נשארו 3 קופסאות שחורות מעץ, עם שאריות של המוות בפנים, והמשפחות יושבות מול הארונות וצריכות להשלים עם המציאות שהגיעה היישר מלבנון.

400 אסירים זה שטויות. אנחנו ממילא נחזיר חצי מהם לכלא תוך זמן קצר. 10 הרוגים זה פיגוע לא גדול. שטויות. הכל שטויות. הכל פוליטיקה, הכל משחקי כוח ושחיתות. שום שכול לאומי או אבל לא מאחד אותנו. הכל שטויות. כשראש ממשלה עוד שניה מואשם בשחיתויות, כשילדים לא יודעים לקרוא, כשאנשים מתים מלנסוע באוטובוס, אתה יודע שאתה חי במדינה לא שפויה.

מה אני רוצה להגיד? כלום. שנמאס. שהתעייפתי מהגועל נפש הזה שיש פה. זהו.