מדף אחד יש לו במקרר, לסירחון (השותף המצחין שגר איתי, למי שחדש פה). בדרך כלל מאוחסנים שם בקבוקי שתייה ותו לא, שכן רוב התזונה של הגועל-נפש-על-שתיים הזה מסתכמת בלחמניות עם פסטרמה (את הפסטרמה הוא חותך ואוכל במזלג מצלחת, את הלחם הוא אוכל בנפרד) ובבורקסים.

לפעמים, אבל, האמא הפסיכוטית שלו מביאה לו אוכל. ואז מתחילות להתאכסן במדף שלו במקרר קופסאות מלאות אוכל, שברובן הוא בכלל לא נוגע, וכך הן שוכבות להן ומעלות עובש ובקטריות.

ריח מגעיל שהתחיל לבעבע מהמקרר לאחרונה, גרם לי להורות לסירחון המצחין שינקה את המדף שלו מכל מיני מוצרים שפג תוקפם בשנת 2000, מפירות מרקיבים ושאר מרעין בישין. לשמחתי ולהפתעתי, הוא ביצע את המשימה המורכבת תוך יום אחד בלבד - הישג מרשים לבטטת כורסא מובטלת שכל פעילותה בחיים מסתכמת בצפייה בטלוויזיה.

שמחה וטובת לב הגעתי היום מעבודה, והחלטתי שלפני שאני הולכת לנגן, אני מסדרת את הכלים שלי, שהתייבשו להם במטבח, בתוך הארונות והמגירות המתאימים להם.

ומה אתם יודעים, יש הפתעות בחיים ובמטבח.

כשפתחתי את אחד הארונות, גיליתי לזוועתי הרבה שהמטומטם המסריח, במקום לזרוק את האוכל המעופש שלו לפח ולרחוץ את קופסאות הפלסטיק, פשוט איחסן את כל הגועל נפש בארון. ככה. כמו שזה. עם האוכל בפנים.

האם תוכלו לדמיין את הצחנה שעולה מן הארון ביום חם שכזה? אני לא יודעת. לי עלו בראש אסוציאציות של רוצח סדרתי המחביא את הגופה של הקורבן האחרון שלו בכל מיני מקומות בבית.

הגופה הבאה, על כל פנים, עלולה בהחלט להיות של הטינופת שאני נאלצת לחלוק איתו דירה.

לאנושות ולמשרד הבריאות הוא בטח לא ייחסר.