עדיין לא החלטתי מה להצביע בבחירות.

הבוס שלי עשה לי אתמול תחקיר ואמרתי לו שהבחירה קשה עליי. ברור לי לחלוטין שאני הולכת להצביע. בזה אין לי ספק. בלי להיות אובר-דרמטית, אני מרגישה שזו חובה וזכות, המקום והזמן היחידים שבהם יש לי את האפשרות להגיד את דעתי על מה שקורה במדינה וגם לתת לה משקל בדמות פתק אחד קטן. התרומה הצנועה שלי לדמוקרטיה. כל עוד לא עברנו לשלטון מלוכני, אין דרך אחרת מבחינתי. לכן, לא להצביע - זו לא אופציה.

רק, פרט שולי, צריך לבחור מה לבחור.

יש כרגע כמה מועמדים סבירים. לאף אחד מהם אני לא אצביע בלב שלם.

אולמרט מושחת; פרץ לא מדבר אליי; הירוקים לא הרשימו אותי; ביבי מפחיד אותי ולא בגלל שהוא מדבר על מלחמה כל הזמן; מרצ בלי יוסי שריד זה לא מרצ; עלה ירוק הם בדיחה, למרות שהיה להם פוטנציאל; הגימלאים זה מאוד אין אבל לא נראה לי שאני הולכת לכיוון הזה כרגע; כל מפלגות הימין לא באות בחשבון.

בין כל אלה צריך לקבל החלטה.

יש לי תחושה שזה יקרה בקלפי, מאחורי הפרגוד, הצבעה אינטואיטיבית ומיידית מכורח הנסיבות. אולי הכי טוב ככה.

עד אז, אני אצוף לי בין האפשרויות ואקלל את השיטה על האחריות שהטילה עליי.

בכל מקרה, למרות שהגיל הממוצע בישרא עומד על 12 וחצי - לכו תצביעו. באמת. פעם בכמה שנים נותנים לנו אפשרות להכריע, לנסות לקבוע איך המדינה הדפוקה שלנו תתנהל. לכו תביעו את הדיעה שלכם, אחרת אתם לא שווים הרבה בתור אזרחים. החוכמה היא לא רק לקטר כמה שחרא. החוכמה היא לצוף מעל החרא ולנסות לנקות מסביבנו כמה שאפשר, למרות כל המגבלות.