לא משנה מה יגידו לכם, חציל זה סוג של סטיה. מי שאוהב חצילים (חיים כהן, למשל), אוהב אותם בצורה בלתי נשלטת, פרוורטית, ומסוגל לאכול כמויות שלהם בכל מצב צבירה (כמעט). תסתכלו עליו, על החציל. הוא כל כך סקסי ומוצק... איך אפשר לא לאהוב את זה?

אני מטורפת על חצילים, אם כי שמעתי שלא בריא לאכול יותר מדי מהם. מטוגנים-טריים-בשמן-עמוק-ישר-מהמחבת - ככה אני הכי אוהבת אותם. אבל גם אפויים עם כל מיני גבינות, בשר או שניהם מקובלים עלי. האמת היא, שגם אפוי או שרוף על הגז ככה סתם זה סבבה. רק טרי אני לא חושבת שאפשר לאכול אותו. מצד שני, אני לא סובלת שמערבבים אותו עם כל מיני מיונזים בסלטים שונים. וחציל בטעם כבד? ווט דה פאק? או חציל, או כבד. תחליטו! אי אפשר שניהם. זה חילול הקודש.

הצרה עם חציל מטוגן, זה שמדובר בספוג משוכלל במיוחד לשמן. כבר עדיף לקחת כוס שמן ולשתות, זו אותה כמות קלוריות. אבל הטעם... אוח... על פרוסת לחם עם איזו חתיכת עגבניה וקצת מלח. או חציל או-נטורל, ישר מהנייר הסופג. אתמול טיגנתי חציל והיה מעולה. היום, חשבתי לעצמי, אולי אנסה בתנור.

כן, אני רעבה. שמים לב?