- "האינטרנט צריך אנשים כמוך. יש לך בלוג?"

- "כן"

- "ואיפה הוא?"

- "חסוי"

- "למה?"

- "ככה מתאים לי בינתיים. אולי יום אחד אפתח בלוג בשמי המלא".

קודם כל, תרשו לי לצחוק על עצמי. חסוי, עאלק. כמות הזונות והנבלות שמסתובבת בבלוג הזה ויודעות מי אני יכולה לספק חומר לעשר תוכניות ריאליטי דלוחות. אני עדיין מרשה לעצמי לחיות באשליה הבלתי ראויה הזו. מצד שני, אני גם יודעת מי מסתובב פה, ולמה, כך שהאפשרויות באמת בלתי מוגבלות, ואמצעי השעשוע רק מתרבים.

דבר שני, המצב המצחיק באמת הוא, שהרבה אנשים יודעים שיש לי בלוג, אבל לא יודעים איפה ומה. רוב הסיכויים שהם גם לא ימצאו. זה לא באמת חשוב להם, וזה כל היופי ב"להודות" שיש לי בלוג. לכי תסבירי להם, גם, שפעם זה היה אחד הבלוגים הכי פופולריים בישראבלוג וכל החרטא הזה. רובם ממילא לא יאמינו. כמה נחמד להיות Underestimated. זה הסוד של כל המצליחנים הגדולים.

וזה כמובן שקר, כל העניין הזה של הבלוג. כי אין לי בלוג. יש לי בלוגים. ויחי ההבדל הקטן.