תכירו את רוברט מור, ילד עצבני בן שלוש ממיניאפוליס, שכל מה שהוא רצה בחיים זה בובה של בוב ספוג. באחת מהמכונות בהן אפשר "לדוג" בובות כאלה, איתר רוברט הקטן את בוב ספוג והחליט לנסות לשלוף אותו - בלי לטרוח עם עניין הכסף כמובן.

סבתא של רוברט ניסתה להניא אותו מהעניין וניסתה להוציא לו את הבובה באמצעים החוקיים. אחרי כישלון אחד, היא סובבה אליו לרגע את הגב כדי להוציא עוד כסף מהתיק ולנסות להוציא שוב את הבובה לילד החמדן. רוברט החליט שהוא לא מחכה יותר, נדחף דרך החור שממנו יוצאות הבובות ומצא את עצמו בתוך המכונה.

הסבתא כמעט קיבלה התקף לב, ואילו הילד היה שמח וטוב לב, חיבק את הבובות וחגג בתוך המכונה. כבאים שהגיעו למקום שלחו לו מברג לתוך תא התצוגה ונתנו לו לשחרר את עצמו. סוף טוב הכל טוב - הילד חזר הביתה בשלום, אבל בלי בוב ספוג.

כמה הערות ושאלות טורדניות:

- מברג? בשביל זה כבאים? מברג?!?!

- יופי של שירותי כבאות, באמת. נותנים לילד בן שלוש לחלץ את עצמו. כל הכבוד.

- מכל הבובות, דווקא בוב ספוג? אני הייתי מתחילה לדאוג

- אם זה היה קורה בישראל, היו מתרחשים מספר דברים: הילד היה נחנק עד ששירותי הכבאות היו מגיעים, האמא היתה צורחת על כל הקניון, האבא היה אומר לילד להוציא כמה שיותר בובות ועוברי אורח היו מנסים לדוג את הילד ("תביא לי, אחי, אני אלוף במכונה הזו, מוציא לך אותו בשנייה").