כל הזמן מדברים על דת. מוסדות הדת המושחתים, הכפייה הדתית, הצורך להתחשב ברגשות הדתיים, בחורי הישיבות העלוקות שחיים על חשבון משלם המסים החילוני, ועוד כמה דברים בסגנון הזה. כשהתפוצץ כל העניין של מצעד הגאווה, החרדים עשו מה שהם יודעים לעשות הכי טוב - הגיבו באלימות, הפריעו למהלך החיים התקין ועשו הכל כדי שכולם יתייאשו כבר ויגידו "נו, למה ההומואים הנודניקים האלה חייבים לקיים את המצעד דווקא בירושלים? אי אפשר להתחשב קצת ברגשות הדתיים?". הצליח להם, לא? בסוף האומואים הלכו לאיצטדיון, כי הם לא רוצים להצית עוד יותר אלימות, וכמו תמיד בישראל - מי שצעק יותר חזק והרביץ יותר חזק, ניצח.
בינינו, אם היו אלה ערבים שזורקים אבנים בירושלים ופוצעים שוטרים וכתבים, היו מזמן מזיינים להם את הצורה בגז מדמיע, כדורי גומי ורימוני הלם. אבל אלה חרדים! אסור לגעת בהם! יש להם רגשות!!!
כל כך הם רגישים, הדוסים המתוקים, שהם מאוד אוהבים להתבטא בכתב. והליריקה! הו, הליריקה. זה מה שקיבלתי היום בתיבת הדואר שלי בדרום תל אביב. אמנם לא ממוען אליי אישית, אבל השפה מאוד נוגעת:

תקראו.
קראתם?
לא, לא, לא. תקראו באמת. עד הסוף. תתעמקו.
ועכשיו הנה מה שיש לי להגיד על זה:
-
מאוד מייצג את הפחדנות ועליבות הנפש שלכם, שזה לא חתום על ידי אף אדם או קבוצה.
-
אני לוקחת גלולות, אז כל העניין הזה של ההריון קצת לא רלוונטי כרגע.
-
מה זאת אומרת תרצי להיכנס להריון או ללדת? יש קטע עכשיו של ללדת בלי ההריון? נשמע לי סטארט אפ מאוד מצליח.
-
יכול מאוד להיות שאני מביאה חורבן לעם היהודי, אבל שמעתי באיזה מקום שבית המקדש חרב על שנאת חינם. מכירים?
-
אני, בגופי, בעצמי, בכבודי, מונעת את ירידת השפע לעם ישראל? זה לא אולמרט? הירשזון?! וואלה, כבוד.
-
גירושין, חוסר ביטחון, חוסר נישואים (WTF?) - כל אלה מילא. אבל כאבי רגליים?!?!?! הו, לא! רק לא זה!!!
-
השתן שלי לא מסריח. גם לא הצואה. אני לא מצפה מחרדים לדעת את זה, אבל הקקי של נשים אינו מסריח.
-
"אל תחשבי שהעולם הפקר"? משתדלת לא לחשוב, אבל תודה על העצה בכל מקרה.
-
האמת היא שאני לא ממש חושפת את הבטן. קודם כל, עכשיו חורף וקר. דבר שני, אם כבר לחשוף, אז אני מעדיפה מחשוף, כי הציצים שלי יותר אטרקטיביים מהבטן. לפי ההגיון שלכם, זה יגרום לי לחוסר ביטחון בציצי? ככה זה הולך? לא, כי אני מנסה להבין.
-
ולשאלתכם בתחילת הדף - לא, אין לי בושה.
האמת שכל הגועל הזה, בעיקר עושה לי חשק ללכת לבית דפוס, להדפיס 100 אלף תמונות של פמלה אנדרסון בעירום מוצצת לטומי לי (בתקווה שהוא אינו נימול), לשכור מטוס ולפזר הכל מעל מאה שערים. לפחות, לפני שהם הולכים לגהינום, שייהנו ממשהו בחיים העלובים שלהם.
בברכת פרו ורבו ומלאו את הארץ בשרצים ובשרימפסים, ובנשים חשופות בטן, רגליים וכל איבר אחר שתראו לנכון.
אמן סלה.