| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2006
 בוראט
מאוד לא קל להצחיק אותי. כלומר, באמת להצחיק אותי. מי שעשה את זה הכי טוב לאחרונה היה סופרמן, אבל מאחר שהוא נעדר וקשה מאוד להצחיק בלי לדבר, אז לא יצא לי לצחוק הרבה בזמן האחרון. לא ברמות שבהן צחקתי היום, על כל פנים. צחוק כזה מטורף, עם דמעות ובטן כואבת, צחוק שבא והולך בגלים, ושבשלב כלשהו מאבדים עליו את השליטה.
הלכנו, הבלונדה ואנוכי, לבוראט. התפנקנו במיני שוקולדים, היא אפילו הפתיעה אותי במתנה חמודה ונכנסנו לסרט במטרה לראות משהו מטופש וקליל שיסיח את דעתנו מהדברים המעצבנים שקורים לנו לאחרונה.
כנראה שדווקא בגלל שלא ציפיתי, דווקא כי באתי לסרט הזה בלי שום הנחות מראש, נהניתי כמו שלא נהניתי הרבה זמן. רוב הסרט צחקנו וציחקקנו, אבל איפה שהוא באמצע, בסצינה שכללה בית מלון, שני גברים ערומים ושעירים ותנוחות שלא משאירות הרבה מקום לדמיון, הבלונדה ואני כבר לא יכולנו יותר ופשוט שיחררנו את הרסן. מי שכבר ראה את הסרט יודע על מה אני מדברת, ומי שלא - אני לא רוצה לקלקל לכם את ההנאה - פשוט תלכו ותבינו למה יצאנו מהסרט מתנשפות ומצחקקות, צחקוקים שחלקם מדגדגים לי בבטן עד עכשיו.
מי שלא אוהב הומור גס ובוטה - אין לו מה ללכת לסרט הזה. סשה ברון כהן, בדמות שהוא לא זז ממנה במילימטר, לא חס על אף אחד ועל שום דבר בארה"ב. מהפמיניסטיות, דרך הדרומים, האוונג'ליסטים, ההומואים, היהודים ועד נערי המכללות השיכורים והטיפשים - הוא מראה את הצדדים האיומים של כולם, דווקא דרך העובדה שהוא מתנהג בצורה הכי גסה ובוטה. הוא צוחק עליהם והם לא מבינים את זה, וזה אחד הדברים הכי משעשעים שיש.
מעבר לזה, באופן ילדותי ומושלם, העובדה שהוא מדבר עברית בסרט כאילו זו השפה הקזחית, מצחיקה נורא ומתיישבת יפה בתוך ההקשר של כל הסרט.
אני לא חושבת שהוא ציפה שהסרט הזה יהפוך לכזו הצלחה, אבל עצם העובדה שכל העולם ואשתו כבר הגישו נגדו או נגד ההפקה תביעות, מדברת בעד עצמה. כמו שאני אומרת על ירון זליכה - אם אתה מעצבן כל כך הרבה אנשים, סימן שאתה עושה משהו נכון.
במהלך הסרט ניסיתי לפענח מתי הקטעים היו מבוימים ובשיתוף פעולה של המשתתפים, ומתי הוא תפס אותם עם התחתונים למטה. זה לא היה קל, אבל אני סימנתי את מורה הנהיגה ומוכר המכוניות כמשת"פים עיקריים אפשריים. המשפחה הדרומית שאירחה אותו וזכתה לשלל הפתעות כהות, לעומת זאת, כנראה באמת הזמינה את המשטרה.
כל הכבוד לסשה ברון כהן. אני מקווה שהוא ימשיך להמציא את עצמו מחדש ולצחוק על כל העולם, ורק שלא יאבד את הזהות הקומית שלו מרוב דמויות.
וכן, כבר הרבה זמן לא צחקתי ככה. נחמד שיש עוד דברים שגורמים לי להשתולל ככה. צחוק בריא לבריאות, כך אומרים.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
