יש משהו מאד יפה בדרך לירושלים. העיר עצמה מגעילה בצורות קיצוניות, ומעצבנת במיוחד בכל הקשור לניווט בה, אבל הדרך אליה ממש קסומה ומרגיעה. נוף ירוק, שדות חיטה, מטוסים בשמים, כביש שהוא משובש רק למחצה. די נחמד. והכי כיף, בשעות האלה, זו השמש שמחממת את פנים הרכב ועושה אותו נעים ומזמין, ובצירוף מינון נכון של מיזוג, קיבלתם את הטמפרטורה האידיאלית.

וכך יכולים אנשים עייפים, ששנתם מועטה לאחרונה, לישון שינה עריבה, מתוקה וחלקה. הם פשוט נרדמים באמצע משפט, באמצע סיפור. כה גדולה היא העייפות. כך הם יכולים לנוח רגע מהמחשבות, לסמוך על הנהגת המופרעת שלידם שתנהג בצורה חלקה ותביא אותם הביתה בשלום. ככה, עייפים ומותשים, אבל עם עוד 40 דקות שינה באמתחתם, הם יכולים להתעורר באיילון ולשמוח על זה שהם הגיעו סוף-סוף הביתה, ומחר אין עבודה, והכל נראה יותר טוב.

בכלל, הכל נראה הרבה יותר טוב אחרי שמשתינים. כן. פיפי טוב וארוך אחרי התאפקות ממושכת משול לחצי זיון לפחות, עם אופציה להרחבה. תענוג.

ולשמוח בשביל מישהו שנוסע הרחק מכאן, זה גם עושה טוב. לפחות מישהו מגשים את המשאלות שלו. אני חושבת שאני אתגעגע.

ויום שבו לא עובדים ורק מתבטלים קצת מול הטלוויזיה. גם זו נחמה, גם זה רוגע.

בינתיים, זה יותר טוב מכלום.