כבר שלושה ימים שאני מסתובבת סהרורית למחצה. כל לילה אני מבטיחה לעצמי ללכת לישון בשעה נורמלית, אבל הלילות האחרונים היו מלאי אירועים. וזו גם סוג של נחמה. לפחות הסיבה לעייפות היא לא נדודי שינה או שהייה מיותרת מול הטלוויזיה.

ביום שבת וראשון בערב ביליתי עם איש המעליות (נשמע כמו כותרת לסרט פורנו), ואמש נהניתי מהופעה מצויינת במקום נחמד בתל אביב, כולל אלכוהול בכמות נעימה ואווירה חביבה. והיום? מי יודע מה ילד יום, או לילה. הכל עוד יכול לקרות. כנראה שאת השינה אשאיר לסוף השבוע, וגם זה לא בטוח.

העייפות והלאות עלולה להתגבר, שכן אחותי הקטנה והמפלצתית מגיעה לכאן לבילוי של חודשיים מטורפים של חופש גדול. החופש הזה הוא המצאה שטנית של שונאי האנושות השפויה. 60 יום של עינויים סיניים. מזל שרשמנו אותה ל-2 קייטנות וקורס שחייה. אני מקווה שזה לפחות יעייף אותה במידה כזו, שהיא לא תציק לי בשעות אחר הצהריים. Fat chance, though. אני תמיד תוהה מאיפה הילדים מביאים את האנרגיות האלו.

זה שגבר מתקשר 4 פעמים בערב אחד לסלולרי שלך, זה אומר שהוא מעוניין בך או סתם אובססיבי?  במקרה של איש המעליות, ובעקבות סימנים נוספים (בלי קשר לנשיקה האגרסיבית), אני מתחילה לתהות. אבל תהיות לחוד ומעשים לחוד. אני נותנת לזה לקרות, הפעם, ולא מחליטה כרגע החלטות גורליות. בסך הכל, החוויה של להיות נחשקת היא נעימה, ואני מרגישה שאני צריכה ליהנות ממנה, לפחות כרגע. אחר כך? אחר כך נלך לישון. אולי.

אחר כך שהמורה שלי לתופים לא יתפלא שאני לא מתאמנת. יותר מדי דברים קורים פה.