| |
נוגעת, טועמת, הולכת... הכל מהכל - סיפורים מוזרים, תמונות מצחיקות, אינטרנט, ספורט (בעיקר טניס), הומור עוקצני ככל האפשר, מחשבים, סרטוני וידיאו וכל מה שכיף ומעניין ברשת ואצלי
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
סאגת היפריון
במאמצים רבים, בקשיים אינסופיים, הצלחתי לסיים לפני כמה ימים את סדרת היפריון. הספר הראשון היה מוצלח, והסתיים באופן מותח, שלא משאיר ברירה אלא לקנות את הספר השני. ואם כבר קונים את השני, אז קונים כבר את כל הרביעייה. הרי לא כל יום מוצאים סדרה ראויה לקריאה.
על מה הספר? טוב, כאן זה באמת מתחיל להיות מסובך. העלילה מורכבת ומפותלת והפתרונות באים בחלקם רק בספק הרביעי. סאגה אמיתית. הספר הראשון היה מורכב מכמה וכמה סיפורים של אנשים, שליחים ועולים לרגל, שהתאחדו לסיפור אחד לקראת הסוף. היפריון מדבר הרבה על טכנולוגיה, בינה מלאכותית והסכנות שהן מהוות. בהרבה מובנים זה מזכיר את ההתייחסות של פרנק הרברט לנושא (הגי'האד הבוטלריאני), אבל בעולם של דן סימונס (או יותר נכון - בעולמות) אין שום חוק נגד בניית מחשבים ומכונות חשיבה.
היפריון מתאר בנבואיות ראויה לציון דברים שמזכירים אינטרנט, תקשורת מתקדמת ומחשבי-על שוודאי לא היו קיימים בתקופת כתיבת הספר. בעולם העתידני המתואר, התקשורת בין פלנטות היא קלה מאוד, וכך גם המסע - אדם פשוט נכנס לפורטל כלשהו ויוצא מייד במקום שבו הוא רוצה להיות. הכל בחסות המחשבים והבינה המלאכותית, שבשקט גדלה למפלצת. מהר מאוד נכנסת גם הנצרות לתוך התערובת, עם התגלותו של צלב-אורגני מסתורי, שהופך בני אדם לבני אלמוות, ומחדש את גופם ונפשם כשהם מתים.
כמובן שלא הכל ורוד ושמח, ולאט לאט מתגלה המפלצתיות שמאחורי המכונה וגם זו שמאחורי הדת. בין כל אלה מסתובב איזה יצור משונה ומפחיד שנקרא Shrike, שהאמת גם לאחר הספר הרביעי לא לגמרי ברור מה התפקיד שלו (חוץ מלרצוח אנשים באלפים). אל השרייק עולים לרגל הגיבורים שלנו, כל אחד מסיבה אחרת, וכמובן ששום דבר טוב לא יוצא מזה. כמעט. עולי הרגל מקווים לבקש בקשות מהשרייק, אבל באופן לא מפתיע, רובם לא שורדים את המסע.
מזל שיש 4 ספרים, כי את רובם מחזיר סימונס לתחייה בשלב זה או אחר, בעיקר בספר הרביעי. התנודות בזמן ובין הפלנטות והגלקסיות יכולות לבלבל כל חובב מד"ב מתקדם, והסיפור זולג לקלישאות של אהבה ככוח המנצח, בודהיזם כדת היחידה שמתקרבת להבנת העולם, יצורים מסתוריים וכוח אחד שמאחד את כולנו. או משהו. בספר השלישי זה הפך להיות מעצבן. ברביעי כבר סחבתי מכוח האינרציה, אם כי הוא משתפר לקראת הסוף.
אז מה למדנו? שדת זה רע, מחשבים הם מסוכנים והאהבה תנצח הכל. וילדה אחת קטנה תציל את העולם. פשוט, לא?
שני הספרים הראשונים מעניינים וכתובים היטב, אבל משאירים יותר מדי שאלות ותהיות. הספר השלישי והרביעי קשים לצליחה ומשעממים מאוד לפרקים, אבל מספקים את רוב התשובות (אם כי גם חלק מהתשובות קצת הזוי מדי). אם אתם מסוגלים להסתפק בשניים הראשונים - לכו על זה. אם לא, תיאלצו לנדוד ביחד עם ראול אנדימיון ולתהות למה לעזאזל הוא מסתובב בקיאק, למה מצילת העולם לא עונה לו על השאלות שלו אף פעם בצורה ישירה, ולמה חלליות צריכות לדבר.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
