ימים רבים מדי שאני קמה מוקדם מדי. כל השבוע, כולל שישי, כולל שבת. השכמות מהירות, התעוררות קשה, חוסר בשעות שינה ועייפות הנמשכת מיום ליום. היום ביטלתי פגישה כדי לישון צהריים, אבל ישנתי רע, וזה לא סידר לי את העייפות למצב נסבל.

ביום שבת הזה, ראס בין ענו, אני אשן כמו שצריך. טיולים או לא טיולים, בנאדם גם צריך לנוח. עברה עלי תקופה די מסובכת, ואני עייפה ביותר ממובן אחד. חופש? מי אמר חופש? אני כל כך זקוקה לזה, אבל בהתחשב במצבת כוח האדם הנוכחית בעבודה שלי, ובמצב הכספי הרגיש - זה לא יקרה בקרוב. לונדון, כנראה, תיאלץ לחכות עוד קצת.

ומי היה מאמין שדווקא בעבודה הזו אמצא את המעגל החברתי הנעים של יוצאים-סרטים-חבר'ה-באולינג-כדורגל-צחוקים שכל כך רציתי? יש הפתעות בחיים.