הלכה ההרדמה מהעקירה. דיממתי קודם כחזיר שחוט. ומה זה בכלל הדימוי הזה, חזיר שחוט. ואיך יש אותו בכלל בעברית?! הרי חזירים אינם אמורים להישחט. זה לא כשר!

האופטלגין עושה לי מחשבות מוזרות.

יאללה, מכבי... תפסידו כבר, שייגמר הקרקס התקשורתי המאוס הזה סביבכם.

התחלתי לקרוא מחדש את שר הטבעות. באנגלית. אחלה ספר. עוד 4000 עמודים למניאק.

msvcrt.dll הינו קובץ מקולל. וכך גם כל אתרי החדשות הישראלים המסריחים שמשתמשים בסקריפטים שעושים לי צרות ומוציאים אותי מהמיטה ב-10 בבוקר ביום חופש.

לא כיף לאכול גלידה כשצד אחד של הפה נורא מציק. מרגישים רק חצי מהטעם.

ופסטרמה בכלל אי אפשר לאכול. אז הצלחתי לפורר רק פרוסה אחת וללעוס אותה כמו תינוק ללא שיניים.

שיהיה לילה קסום. ושקט. מאד שקט. אני רוצה לישון!

Misc. זה קיצור גאוני למילה המעצבנת Miscellaneous, שלא ברור לי למה היא צריכה להיות כל כך ארוכה.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל בקי גריפין והקול שלה, בפרסומת בוואלה, כבר עלו לי על כל עצב אפשרי.

ואם כבר מדברים על זה, גם יהודה לוי טוחן את יעל בר זוהר לא ממש מטפח לי את הליבידו.

דבר טוב בלהיות חולה: אין לי תיאבון. דבר רע: הדבר היחידי שעושה לי נעים בגרון כרגע זה גלידה.

אתמול בלילה קיבלתי עוד מייל עם וירוס. כלומר, עוד 20, בערך, אבל אחד מהם היה ממש מפחיד. ה-user היה שמה ושם משפחתה של דודה שלי, שנפטרה כשהיתה צעירה, ממחלת הסרטן. אמאל'ה. מסר?

ואם כבר מדברים על וירוסים, אז הגרסה החדשה (מי בכלל עוקב כבר איך קוראים להם. נט-זיבי גירסה Z או משהו) ממש מעיקה, ונראה שהיא נפוצה הרבה יותר מקודמותיה. לא נמאס לכם, שם? Your picture, Your Document...

Your אמא שלכם הזונה... די!

היינו אתמול באוטומוטור. היה נחמד, אם כי את רוב התערוכה חוויתי דרך ערפל הכאבים שלי. הצלחנו בסוף לאתר את הפורש הקסומה, עמדנו כמו כולם ונאנחנו כמו כולם, ואמרתי לאחותי הקטנה, שהתחילה גם היא לפתח עניין במכוניות (בעיקר בטרקטורונים ובמיולים. מעניין למה), שתגיד לאבא שיקנה לה כזה. הוא אמר בתגובה "הלוואי". ואז עשינו את הדבר הכי ישראלי שישראלי עושה כשאין לו כסף לקנות משהו - למצוא את החסרונות. אבל, מאחר שמדובר באוטו כסוף, מושלם ומדהים, עם האצה של 3.9 שניות מ-0 ל-100 (נסו לדמיין את זה רגע), הדבר היחידי שהצלחנו להגיד זה "נו, אבל אין מקום מאחורה, ואין בגז' גדול. מי יכול לנסוע בזה? אתה וכלב. כלב קטן". כן. יפה לנו דיסוננס. והכחשה.

ואני עדיין חולה! היתרון - כך נמנע ממני ללכת לארוחת ערב מצחינה אצל האחות המאוסה של חברה של אבא שלי.

אני מקווה שיביאו לי דקסמול קולד. הסינוסים שלי מאותתים לי על הממשמש ובא.

חג שמח.

חפרתי לי מקלט קטן, ועכשיו אני יכולה לשבת בו ולכתוב שטויות לעולם כולו. יאסין אינו חסין. ומה יצפאן יעשה עכשיו בלי החיקויים של הנכה העילג בכסא הגלגלים החורק?

עוד יום עבודה עבר על כוחותינו. היה נחמד, דווקא. התחלתי להכנס יותר לעניינים, וקיבלתי מחמאות על תפיסתי המהירה ועל יכולתי לתרום תרומה של ממש לעבודה כבר ביומי השני. אגב, גם שם אין לי עכבר אופטי... אין לאף אחד. אני שוקלת להביא מהבית.

קיילי מינוג הכריזה כי לא תלבש יותר חוטיני, כי זה יצא מהאופנה. תחתונים גדולים הם הלהיט התורן, לדבריה. מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות במחאה.

התוכנית על הפיצוצייה בערוץ 8 היא אחת ההברקות הטלוויזיוניות של העת האחרונה. מי שלא ראה מתלמדת בפיצוצייה, בת 19, על סמים ובהלם מוחלט מהעולם, עד כדי פחד מהמגירה של הקופה, לא ראה מחזה משעשע מימיו.

אפילו אנשי מיקרוסופט, כך מתברר, מסוגלים לעשות מעשה טוב לפעמים. פול אלן, ממייסדי החברה, תרם 13.5 מיליון דולר לפרוייקט SETI (החיפוש אחר חיים מחוץ לכדור-הארץ). מעניין מה יקרה כשהחייזרים יבואו, ואיזה וירוס המנצל עוד פירצה ב-Windows, יגרום לנו לזהות אותם כטילים מאיראן ולפוצץ להם את הצורה. החמאס קטן ליד האנשים הקטנים והעצבניים ממאדים. אולי שאלן (וגייטס) יתרמו משהו לטובת נפגעי מערכות ההפעלה שלהם. אולי.

ושוב פעם יאסין, לסיכום - כולם אומרים שהפרנו את החוק הבינלאומי. כן. זה מה שמטריד אותנו עכשיו. החוק הבינלאומי. אוי, רק שלא ישפטו אותנו בהאג. אוי. כבר עושים את זה, בעצם. נורא מפחיד.

כוסאמק. אני עוד תכננתי ללכת לסנטר מחר. כן.

כבר לפני כמה שבועות הגעתי למסקנה, שככל שעולה מספר הכניסות לבלוג שלי, אני יורדת בטבלה. לפני שבועיים נעלמתי מהטבלה, וזה היה מאד נחמד מבחינתי, מכל מיני סיבות. שבוע שעבר חזרתי, וניסיתי ככל יכולתי להתחפף ממנה, בלי להפסיק לכתוב על מה וכמה שבא לי.

כמעט הצלחתי. כמעט. שיט.

גיליתי שאחותי הקטנה לומדת תופים (!), ולחרדתי גיליתי שהיא למדה כמה יסודות שאני עוד לא למדתי. אנה אוליך את הבושה?! טוב, היא לומדת רק על סנייר, או "תופי מצעד", כמו שמכנים את זה בצהרון שלה. עוד זועזעתי לגלות שאין לה מקלות, ומייד, בטוב לב שאינו אופייני לי כלל וכלל, ציידתי אותה בזוג מקלות חדשים ונוצצים של Zildjian. עלו יותר מ-50 שקל. A5, למי שרוצה לדעת את כל הפרטים. עכשיו יש לי עבודה, אני אקנה לי זוג חדש.

כפרס על התנהגותי הפילנטרופית, ייאלצו אותי ללכת ל"אחי הדוב" בגרסתו העברית. היפ-היפ הוריי! (זה לא מהבדיחה על ההיפופוטם?).

וכרגיל, רוב האימיילים שאני מקבלת מאנשים העונים למודעת ה-Pen-Pals שלי מגיעים מעילגים מקניה וזימבבואה, ובעיקר - גאנה. מישהו רוצה להסביר לי מה הם רוצים? חסרות להם זברות לרדוף אחריהן בעירום בסוואנה? אין איזה פיל להרוג בשביל השנהב שלו? איזו גורילה לעשות ממנה מאפרה? אני לא עושה אפריקאים. רק אפרו-אמריקאיים.