RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ינואר 2007
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2007
מעשה מגונה
מה, חיים רמון?! איש טוב. חבל. חבל עליו. היה בדרך למעלה. הלכה לו הקריירה. פסק דין מוגזם. יותר מדי החלטי. אכזרי. החלטה קשה מדי. גמרו אותו. גמרו לו את הקריירה. היא הגזימה. לא היתה צריכה לעשות כזה עניין. צריך לכבד את מערכת המשפט, אבל הדבר הזה בכלל לא היה צריך להגיע למשפט - היה יותר טוב לגמור את זה בדין משמעתי. עצוב. באמת כואב הלב. הוא רק נישק אותה. היא רצתה לנסוע איתו לקוסטה ריקה. רק נשיקה, שטויות זה כלום. מה, עכשיו אי אפשר לקרוא לבחורה יותר "מאמי"? שטויות, סך הכל נישק. שטויות, סך הכל נגע. שטויות, רק ליטף לה את התחת. שטויות, היא רצתה את זה. שטויות, למה היא לא אמרה כלום עד עכשיו.
חוכמה מאוד גדולה לעמוד מהצד ולהטיף לבחורה הזו - "היית צריכה לתת לו סטירה ולגמור את העניין". אבל רק אישה או נערה שאי פעם חוותה מגע כלשהו שנכפה עליה - וזה באמת לא משנה אם מדובר "רק" בנשיקה, "רק" בנגיעה או באונס ברוטלי - יודעת כמה התחושה איומה, כמה חוסר אונים כרוך בה, וכמה השפלה יש בתהליך ובניסיון לחשוף את הפושע, להוציא את הצדק לאור ואולי לזכות בשלוות נפש מדי פעם. רק מי שחוותה את זה יודעת שלא משנה כמה שנים הוא יהיה בכלא, הזיכרון יישאר איתך לנצח. לא צריך להיות חכמים גדולים בשביל זה. תקראו פה בישרא את הפוסטים האלה, את הבלוגים האלה, שצועקים את צעקת הנשים ה"נגועות".
אני האחרונה שאפשר להגיע עליה שהיא איזה פמיניסטית לוחמנית. אני אוהבת פורנו, אני גורמת לגברים הקשוחים ביותר להסמיק על ידי תיאורים מיניים ואין לי בעיה לפלרטט בשמחה ובששון עם הגבר המתאים - בלי שום התחייבויות. אני גם לא בדיוק חסרת ביטחון, אבל אני יכולה להבין בדיוק מה קורה לבחורה, כשבעל סמכות - מפקד בצבא, או בוס - מתחיל להשתמש בסמכות הזו קצת יותר מדי בחופשיות. לתת לו או להסתכן בפיטורים? לעשות כאילו לא אכפת לך או לגרום לכך שלא תקודמי בעבודה? להתלונן עליו במשטרה הצבאית ולספוג את התוצאות וחוסר האמון, או להמשיך לתת לו לגעת בלי חשבון?
הפחד, חוסר הוודאות, העובדה שלא מאמינים לך, העובדה שמאשימים אותך, את מתירנית, את לובשת מיני קצר מדי, את מזמינה את זה. לא השתנה כלום בצורת ההאשמות, ובעלי סמכות בישראל - מנשיא המדינה ועד קצינים זוטרים - עושים מה שבזין שלהם (תרתי משמע), ואחר כך מתפלאים שמערכת המשפט נכנסת בהם. על כל משפט מתוקשר כזה, יש אלף שבחיים לא תשמעו עליהם. על כל הרשעה יש הרבה זיכויים. על כל עונש משמעותי יש אלפיים עבודות שירות מגוחכות. ואל תדברו על הכתם שיש לאיש בדמות הרשעה פלילית. הכתם בנשמה של האישה הרבה יותר כהה.
האם צריך שנשים יהיו חזקות יותר? כן. האם צריך שגברים כאלה יקבלו חזק בראש ממערכת המשפט - כן ועוד איך. האם זה אומר שממחר הבוסים יפסיקו לזיין את המזכירות שלהם - כל כך לא. רזי ברקאי, אגדת רדיו דועכת, דיבר היום על רעידת אדמה נורמטיבית, ובאותה נשימה אמר שזה קורה מהר מדי. לא תהיה רעידה, רזי, חוץ אולי מבחיים של רמון עצמו. ומהר מדי? אם הבת שלך היתה באה אליך ואומרת לך "אבא, הבוס שלי נגע לי בחזה והכריח אותי לנשק אותו" - לא היית רוצה שהאיש ייענש בחומרה? או לפחות ללכת לדפוק בו קצת מכות?
אבל בואו נרד רגע מהדמגוגיה הזולה - האמת העצובה הזה שהכרעת הדין הזו לא תשנה שום דבר. כבר עכשיו המערכת מגנה את פסק הדין, כבר עכשיו היא מתחרטת על הנחרצות שלו. האנשים האלה לא באמת מפחדים. ברובם, הם מרגישים שלא ניתן לגעת בהם. הם מורמים מעם, מוגנים, עשירים, מקושרים. הם ימשיכו לגעת, ללטף ולנשק בניגוד לרצון הנשים שמסביבן - ההבדל היחידי הוא, שעכשיו הם ילמדו להיזהר יותר.
| |
בכיינים אחד הדברים שהכי מגעילים אותי בעולם זה אנשים קוטרים ובכיינים. כאלה שלא מסוגלים לפתור בעיות, אז הם בוכים - לעצמם, לעולם, לכל מי שמוכן ולא מוכן להקשיב. אני לא מתרגשת מבכיינים, אבל הבעיה שיש יותר מדי אנשים שהטכניקה העלובה הזו עובדת עליהם, והם נכנעים לבכיינים, ולו בשביל שלא לשמוע את הבכי יותר. כשהבכיין הוא גם שקרן ולוזר, זה רק מחמיר את המצב.
מצד שני, לכל דבר יש פיתרון, ואין דבר שאני אוהבת יותר מאשר לתפוס שקרנים בשקר שלהם. חוץ מסקס, אנטריקוט, פורנו, ואייס בטניס, כמובן.
***
מחר חגיגת בשר לכבוד יום ההולדת של אחותי הקטנה. למרות בעיות לא מעטות, אנחנו לא מורידים את הראש וממשיכים להילחם. ועכשיו, במערכה על העסק המשפחתי יש כוח חדש ועולה - אני. הדור הבא וכל מה שיש לו להציע, כולל הרבה זמן פנוי ועצבים על העולם. תיזהרו שם. אני באה.
***
אני תמיד מגיבה ב-DELAY לבעיות עם אנשים. לוקח לי זמן עד שאני מצליחה להוציא אנשים לא טובים מהחיים שלי. וגם הפעם - לקח לי יותר מדי זמן, ניסיתי והתפשרתי וסלחתי יותר מדי פעמים, אבל בסוף מחקתי את הדרוש מחיקה. למניפולטורים אין מקום בחיים שלי - אלא אם כן הם משרתים את המטרה שלי. ואה - אני גם לא ספר טלפונים מהלך, מקור מידע שניתן לנצל בכל רגע נתון או הפרייארית של אמא שלך. תודה ושלום.
***
ורעב תוקף אותי בשניות אלה ממש. מה נאכל? נהיה ילדה טוב ונחמם מרק עוף שהכנתי וסלט ירקות? או שנזמין אוכל מעולה ומושחת, שכולל שילוב קטלני של בשר, גבינה ותפחי אדמה? איכשהו, אני יודעת את התשובה לשאלה הזו.
***
שבת שלום. היו ברוכים ואל תעשו בלאגן. בשביל זה יש את נשיא המדינה.
| |
 16 דברים שנשים צריכות לדעת על ישראבלוג
- ככל שגבר כותב טוב יותר, כך גוברים הסיכויים שהוא הומו.
- נשים כותבות טוב יותר מגברים, בייחוד כשמדובר בבלוגים, לכן אין לך מה לצפות לדיאלוג פורה עם בלוגר.
- בלוגר שמחמיא לך קצת יותר מדי - רוצה בעצם לזיין אותך.
- בלוגר שקוטל אותך - רוצה בעצם לזיין אותך ויודע שאין לו סיכוי.
- אם בבלוג יש תמונה באקסטרים קלוז-אפ על העין שלו, כנראה שאין לו משהו אחר להראות.
- זה שבלוגר כתב מדריך למוצצת, לא באמת אומר שמישהי אי פעם מצצה לו.
- אם את כותבת על סקס, יחשבו שאת זונה, ובהתאם - ינסו להיכנס לך לתחתונים.
- אם את לא כותבת על סקס, ירחמו עלייך כרווקה מזדקנת ואומללה, ובהתאם - ינסו להיכנס לך לתחתונים.
- היזהרי ממיילים חנפניים מדי של מעריצים - הם לא קראו את הבלוג שלך, הם מנסים להיכנס לך לתחתונים.
- אם תשימי תמונה שלך בבגד ים בבלוג, יגידו שאת פרוצה, חופשייה מדי ומכוערת.
- אם לא תשימי תמונה שלך בבגד ים בבלוג, יגידו שאת סנובית, שמרנית מדי ומכוערת.
- אם הרקע של הבלוג שלו שחור והטקסט אדום, הוא מנסה להיראות גותי ומגניב - אבל הוא בעצם הומו.
- אם הבלוג שלו בצבעים פסטלים, ויש לו תמונות של הלו קיטי, הוא מנסה להיראות רגיש ועדין - אבל הוא בעצם הומו.
- אם תזדייני עם בלוגר ותכתבי על זה - יגידו עלייך שאת זונה.
- אם תזדייני עם בלוגר ולא תכתבי על זה - הוא יגיד עלייך שאת זונה.
- למה רק 16 סעיפים לעומת 32? כי נשים מבינות מה שמסבירים להן בחצי הזמן.
| |
 בטלה, חורים שחורים ופיירפוקס
בשבועות האחרונים אני נהנית משבתות שקטות. פה ושם יוצאים לטיול ומצלמים ונושמים אוויר, אבל לרוב אני פשוט בבית, בנוהל של שינה-מחשב-DVD-שינה-אוכל-שינה. זה מרגיע אותי ונותן לי הרבה כוחות לשבוע העמוס שיש לי... ובכן, כל שבוע. מצד שני, גם לא לעשות כלום יכול להימאס עליי מהר מאוד, ואני מניחה שבשבת הבאה אני אשתדל קצת יותר לצאת מהבית, ולעשות משהו מועיל לטובת האומה או סתם לטובת עצמי.
***
הקדשתי זמן לא מועט לחיפוש הספר האובד שלי - הרביעי בסדרת Dune שפשוט התאדה לאיזה חור שחור של החפצים הנעלמים, ולא נודע כי בא אל קרבו. חשבתי שזה מה שקרה גם לאיזו מחברת ישנה שלי (אחת מתוך מיליון, כן, אני יודעת. יש לי בעיה, טוב!?), אבל מצאתי אותה כשחיפשתי את הספר, כמובן. כלומר - כדי למצוא את הספר אני צריכה לאבד משהו אחר? איזה עט או את היומן שלי, רחמנא ליצלן?
***
אני מאוד שמחה שישרא תומך קצת יותר טוב בפיירפוקס עכשיו, שכן אני כמעט לא רואה את האקספלורר ממטר. מצד שני, יש פה עוד מקום לשיפור, והייתי שמחה לדעת למה כשאני כותבת פוסט, זה נראה כאילו הדף נטען כל פעם מחדש (הבר למטה משתולל כמו משוגע). אולי זה קשור ל-Faster Fox?
***
אגב אינטרנט, זה רק אצלי או שהרשת פשוט זזה כמו קצב קבלת ההחלטות של דן חלוץ?
***
שבוע טוב, וימותו כל הקנאים כולם (העולם הזה גורם לי לבקש את הקאש!).
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
תמונה |