RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
 "מוכרים אותי"
כנראה שממש קשה למכור מכוניות משומשות בימינו, והמוכרים נדרשים להתחכמויות וקופי הומוריסטי. מה לא עושים בשביל עוד קצת תשומת לב? להלן מודעת "מוכרים אותי" שהתנוססה על פיג'ו 206, אי שם בתל אביב:
| |
 צ'אקי, זה אתה?
בפעם הראשונה שעברתי על יד הדבר המוזר הזה, ציחקקתי. בפעם השנייה, ראיתי שיש לידו כלי נשק. זה כבר היה פחות מצחיק. אז החלטתי לצלם. אם תשמעו על גל רציחות מסתוריות בדרום תל אביב, תדעו שצ'אקי חזר.
| |
 פון, בדאווין שלנו
אני לא יודעת מה יש בה, במילה פון, שמביאה לי ככה את הסעיף. הרי אני בעצמי משתמשת אינספור פעמים במילים לועזיות, לפעמים מנהלת ממש שיחות באנגלית עם אנשים שהם ישראלים בדיוק כמוני, ואני גם חובבת סלנג ידועה. אז הנה, עוד מילה הזדחלה לה בערמומיות אל השפה העברית הבלתי-רשמית, והיא מעוררת בי בחילה עמוקה.
יש בה משהו פשוט מעצבן, דוחה ומקומם. מה יש, קשה לבחור באחת המילים האחרות שנועדו לתאר את הטלפון הנייד שלכם? אי אפשר להגיד "זה הנייד שלי", או אפילו להשתמש, רחמנא ליצלן, בשם המותג, ולהגיד "תתקשר אליי לאורנג'"? טלפון, שהיא מילה לועזית מושרשת למהדרין, כבר לא טוב? למה דווקא "תתקשר אליי לפון?".
לא. דווקא לא. כי פון זה יותר קצר, יותר מתאים ל-SMS, יותר מבטא את הזלזול וחוסר האכפתיות כלפי השפה. זו מילה שמתאימה בדיוק לנערים ונערות שמתעצלים לכתוב, לקרוא וללמוד. זו מילה שמשקפת את הבורות והרדידות של אנשים שהם ב"ברנז'ה", אבל חוץ מזה אף אחד לא יודע מה הם עושים. זו מילה מעצבנת, שבעיניי משקפת הרבה רוע וחולי שפשה בחברה שלנו. לא חולי ורוע כמו לארוז את הנכדה שלך במזוודה ולשגר אותה לגהינום, אבל עדיין - די גועל נפש.
אני חושבת שהמילה הזו מרגיזה אותי עוד יותר בצורתה הכתובה - ולא המדוברת. מה לעשות, יש לי איזו רגישות לטקסטים, והמילה הזו מעצבנת לי את העיניים. לשמחתי, אף אחד ממכריי או מתכתביי לא משתמש בזוועה הזו, אבל אני מהמרת שזה רק עניין של זמן עד שאקבל מייל מעוד יחצ"ן ליגה ז', שיהיה בטוח שאני נורא רוצה לדבר איתו. בפון.
קישור קשור: 7 מילים וביטויים שיש לבער מן השפה העברית
| |
לחיות על הקצה
וככה יכול להיות מצב בו יום אחד אתם קמים ואתם בכלל בתהום. או בגהינום. אין ספק שהבתים והשכונות האלה מגדירים מחדש את המושג "לחיות על הקצה". לא מומלץ לבעלי פחד גבהים:
| |
אהבה תמנונית
אני מאוד אוהבת תמנונים. וגם סרטים מצוירים. והנה שילוב מקסים של השניים:
מוקדש באהבה לזה שיודע שזה מוקדש לו.
| |
משחקים אולימפיים
פריים אחד של האולימפיאדה עוד לא ראיתי, והאמת היא שככל הנראה לא ייצא לי לראות. אמנם זה נשמע שקורים שם דברים מעניינים, אבל איכשהו הצלחתי להמשיך הלאה בחיי גם בלי לראות את בייג'ינג 2008.
מה שכן, האולימפיאדות תמיד מזכירות לי את אחד הז'אנרים האהובים עליי במשחקי מחשב - משחקי האולימפיאדה ותחרויות האתלטיקה. אני חושבת ש-Summer Games ששיחקנו ב-Apple ][e היה אחד המשחקים המוצלחים. קודם כל, כי הוא היה מתוחכם ומורכב למדי יחסית למשחקים של אותה תקופה. דבר שני, היה אפשר לשחק אותו גם לבד וגם עם כמה חבר'ה אחרים. ואמנם הוא הרס את המקלדת, אבל היה כיפי מאוד.
אני זוכרת משחק אולימפיאדה מאוחר יותר, שהיה על 4 דיסקטים ועבד על מחשבי "תואם IBM". המשחק נוצר לכבוד אולימפיאדת סיאול והיה די מוצלח. עם משחקי אולימפיאדת החורף פחות הסתדרתי.
נתקלתי גם באיזה משחק לפלייסטיישן מתישהו, ושמעתי שהוציאו גם משהו ל-Wii. אבל האמת היא ש-Summer Games הוותיק עדיין מהווה בעיני את משחק האולימפיאדה הכי מוצלח.
מתוך שלל הז'אנרים במשחקי המחשב, אני לא בטוחה בדיוק לגבי מעמדו של ז'אנר הספורט. יש FIFA ומשחקי כדורסל, ואפילו הוציאו איזה משחק טניס שרק סופרמנים יכולים לשחק בו בלי להשתגע - אבל המשחקים האלה בטח לא זוכים לפופולריות כמו GTA או WoW או Halo (נניח).
בינתיים, כדי לספק את היצר, אפשר לשחק אונליין. מיניקליפ דווקא הוציאו משחק חביב לכבוד בייג'ינג 2008, שמזכיר במעט את משחקי האולימפיאדה של פעם - הקישו על מקש אחד במהירות מטורפת וקוו לטוב. הצלחתי להתברג במקום ה-138 המכובד. די סביר בהתחשב בביצועים של ישראל באולימפיאדה הזו, לא?
עדכון קטן: רק עכשיו שמתי לב למשהו מעניין ומטריד במסך הפתיחה של המשחק הזה. בתחילת המשחק צריך לבחור איזה אתלט אתם רוצים להיות. יש להם שמות די מוזרים, אבל שימו לב שדווקא לאתלט הכושי, החליטו מפתחי המשחק לקרוא Outsider. ידה הארוכה של הגזענות מרימה את ראשה המכוער גם כאן (זאת במסגרת עיוותי הקלישאות של התקופה האחרונה).
| |
הפוסט ה-3,000
בסוף השבוע התחוור לי כי "בטחון בתנועה" הגיע לעוד נקודת ציון מעניינת (ותירוץ לעוד פוסט חסר פשר) - הפוסט ה-3,000. אם אתם תוהים איפה הפוסט הזה, הרי שאתם מביטים בו ממש בשניות אלה. כן, כן, הנה הוא לפניכם. פוסט מספר 3,000 בבלוג הכחלחל שלי.
האמת היא שאם רוצים להיות קטנוניים, ואני בטוחה שיש כאלה מבין הקוראים המקסימים שלי, אז סביר להניח שעברתי את המספר הזה כבר קודם. אבל היו פה קצת מחיקות וקצת צנזורה, ולכן רק עכשיו אני מסתכלת על השורה התחתונה במסך העריכה, שאומרת שבבלוג יש 2,999 קטעים. איזה קטעים פה.
היו הרבה פוסטים חגיגיים בתקופה האחרונה, והאמת היא שאחרי 5 שנים של הבלוג הזה, אי אפשר לעשות פה כותרות של סקר TIM כל חמש דקות. לא בשביל זה קם הבלוג. מה גם שחלפו להם הימים בהם עמוד הסטטיסטיקות היה חוטף רפרושים כל 3 דקות ומחצה, תוך דיאלוגים שנונים בתגובות וקרוס-פוסטים עם בלוגרים אחרים בישרא.
אז, הנה, סתם שתדעו - בבלוג הזה יש 3,000 פוסטים. הקטגוריות עוזרות קצת להתמצא, אבל רוב האנשים ילכו פה לאיבוד מרוב שפע שטויות, קשקושים, לינקים ומחשבות.
בכל מקרה, שתדעו שאתם צריכים להרגיש ברי מזל - לו הייתי ממשיכה לכתוב בקצב בו התחלתי את הבלוג הזה (קרי, 10 פוסטים ביום), הייתם מסתכלים עכשיו על בלוג של 10,000 פוסטים, אולי יותר. וזה בהחלט היה יכול להיחשב כפשע נגד האנושות.
מי יודע, אולי נגיע גם לשם מתישהו. בינתיים, הצעד הבא הוא הפוסט ה-3,001.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
