| 2/2009
פרק 10
שלום לכולם ! (:
אני ממש ממש מצטערת על חוסר העידכונים, אבל אין לי זמן לכלום.
עכשיו שאני חולה, אני אעשה עידכונים יותר מהר :]
אז הנה לכם פרק 10 :]
מקווה שתאהבו אותו
__________________________________
מהפרק הקודם:
"ריצ'רד הסתכל על סוזי, ונהנה מיופייה, וסוזי לא הייתה מסוגלת להסתכל לו בעיניים. ג'יימס נכנס לחדר."
"ג'יימס התיישב לידו, וניסה לפתוח בשיחה. אך ריצ'רד לא היה מרוכז. מחשבה אחת הטרידה אותו."
"ושאל "תגיד, למה דויד התכוון כשהוא קרא לסוזי בוגדת?." "
" תראה, ריצ' את זה אתה צריך לשאול את סוזי עצמה...."
"ג'יימס ענה, קם והתחיל ללכת אל הדלת, כשהוא מחייך לעצמו. מהרגע הראשון הוא לא אהב את סוזי."
פרק 10:
ריצ'רד הסתכל על סוזי כמצפה לתשובה.סוזי לא יידעה מה להגיד לו...היא רק יישבה שם..והסתכלה עליו...שקט שרר בחדר....פתאום ריצ'רד קטע את הדממה "הבנתי את הרמז...יש לך מישהו אחר נכון?" שוב השתררה דממה. סוזי הרגישה דמעה שנוזלת ומלטפת את פנייה.הדמעה נפלה על הרצפה.היה נדמה שאפשר היה אפילו לשמוע אותה פוגעת ברצפה..."אנ...אני..." לריצ'רד כבר נמאס, כל פעם שקר אחר..וכל פעם הוא נפגע מחדש, הוא כבר לא רצה לשמוע אותה או לראות אותה...הוא פשוט הסתובב וייצא מהחדר.הוא ייצא לרחוב ולא יידע לאן ללכת...הוא ראה בר בצד השני של הרחוב. הוא הכניס את ידו לכיסו והוציא משם שטר....הוא הסתכל עליו לכמה שניות ואז רץ במהירות לאותו הבר.הוא נכנס לתוכו...הוא היה שומם מאנשים. הוא ניגש לברמן, וביקש משו חזק.הוא שתה כוס ועוד כוס..ושקע במחשבותיו. לפתע נכנסה בחורה לבר. בחור אחר שהיה במקום , והיה שיכור מאוד, נטפל אלייה:" היי' יילדה ! בואי , בואי אליי.." ריצ'רד הרים את מבטו והסתכל על המתרחש. הבחורה הסתכלה עליו בבוז ולאחר מכן השפילה את מבטה כשהיא מסתכלת לתוך הכוס שהברמן הגיש לה. הבחור תהה ובהה בה כמה דקות ולאחר מכן ניגש אליה תפס אותה בחוזקה מאחור, סובב אותה אליו ו....ריצ'רד הבין מה הוא עמד לעשות. הוא רץ וכאשר אותו הבחור רכן אליה ריצ'רד העיף אותו ממנה. "את בסדר?" ריצ'רד שאל וחייך בזמן שהוא מחזיק אותה בין שתי ידיו החזקות. "כן" היא ענתה לו וחייכה חיוך גדול. ריצ'רד השאיר כסף על השולחן והם ייצאו החוצה. "אני אלווה אותך עד ביתך, שתרגישי מוגנת.". היא חייכה והציגה את עצמה "אני ליקה. נעים לי מאוד להכיר אותך. תודה" היא השפילה את מבטה. ריצ'רד הרים את ראשה והמבטים שלהם הצטלבו "אני רואה את מרבה להשפיל את ראשך הא? אל תשפילי אותו , ישלך עיניים יפות. אני ריצ'רד, ואין על מה " היא הסמיקה קלות וחיבקה אותו. הם צחקו והמשיכו בדרכם. הם דיברו הרבה, סיפרו אחד על השני ושיתפו אחד את השני בחוויות. בזמן שהם הלכו, לא רחוק מבייתה פתאום הכל נהייה לה ברור. "אני יודעת! עכשיו הבנתי הכל !" ריצ'רד היה מבולבל, "מה הבנת?" הם נעצרו, וליקה החלה לקפץ סביבו "הבנתי, הבנתי מי אתה !" ריצ'רד לא הבין כלום אך המצב שעשע אותו, "הבנתי ! אתה ריצ'רד מההאד האנטרס! נכון!? אתה הסולן!" ריצ'רד צחק בקול רם "איך גילית את זה?" היא הסתכלה עליו בעיניים נוצצות מאושר וקפצה עליו וחיבקה אותו ! ריצ'רד נהנה מהחיבוק הזה, זה בדיוק מה שהוא היה צריך. "אתה תכיר לי את דויד נכון?!ואתה תענה לי כל השאלות שלי נכון?ותכיר לי את כולם?!" ריצ'רד חייך והנהן בראשו בחיוביות. "טוב...אנחנו הגענו." ליקה אמרה והחיוך נעלם מפניה. "אני אראה אותך שוב , נכון?" ריצ'רד שאל בתקווה שתענה בחיוביות "אני מקווה, ורוצה בכל אופן" ליקה אמרה וחייכה שוב. "אז מחר ב9 אני פוגש אותך פה?" חיוכה גדל והם נפרדו בחיבוק.לפניי שהיא נכנסה לבייתה, ריצ'רד הסתובב ועצר אותה "חכי,רוצה לבוא עכשיו להכיר את כולם?אני אשמח לבלות איתך עוד קצת" הוא חייך, וקיווה שלא יקבל תשובה שלילית."כן! ואני עוד יותר אשמח לבלות איתך עוד הרבה!"היא צחקקה, וניגשה אל ריצ'רד המאושר.הוא לפת את ידה והם פילסו את דרכם לחדר החזרות.כל הדרך הם פטפטו ודיברו, ובשלב כלשהו, ליקה שאלה את ריצ'רד, מדוע הוא יישב באותו הבר בעיניים מלאות דמעות.ריצ'רד לא יידע האם להגיד את האמת או לא, אך בסופו של דבר אמר "אהבה נכזבת, אם את מבינה, למרות שאני מקווה שלא.אני חושב שפשוט התאהבתי מהר מידי באחת הלא נכונה". ליקה חיבקה אותו חזק מאוד, "אני מבינה אותך...זה בדיוק מה שקרה לי.",הם סתם עמדו שם מחובקים ומחייכים.הכל בחוץ כבר היה חשוך, ונהיה קר. "אתה יודע?אני עייפה כבר.וחשוך פה וקר,אולי נלך לבקר את כולם מחר ב9? כמו שקבענו?"ריצ'רד הסכים איתה, שם עליה את המעיל שלו וליווה אותה לביתה. לאחר שריצ'רד עזב את בייתה ופילס את דרכו הביתה, הוא נזכר שוב בסוזי. הוא הרגיש כ"כ הרבה שנאה כלפיה באותו רגע שהיה מוכן להרוג בשביל להתפטר ממנה. הוא סוף סוף הגיע לביתו, כמה צעדים נותרו עד לדלת, ופתאום נשמעה צעקה חדה מכיוון הבית.הוא נבהל קצת, ולא הבין מה קורה.לאחר כמה דקות של היסוס האם להיכנס או לא, נשמעה עוד צעקה. אנדרנלין שחה בגופו, הרבה מחשבות עלו בראשו מה עלול לקרות ולמי. הוא התקרב בצעדים קטנים לעבר הדלת, וכאשר הוא שם ידו על הידית, נשמעו צעקות הקוראות בשמו. הוא נכנס פנימה. הכל היה חשוך, הוא ניסה להדליק את האור אך לא היה חשמל. הוא עלה למעלה בזהירות ובשקט. הוא ראה את דויד יושב על עדן החלון וקורא בשמו. בצידו השני של החדר הוא ראה את שאר חברי הלהקה קשורים לכיסאות, כשעל פיהם נייר דבק. ריצ'רד התקרב אליהם בכדיי לשחררם. כאשר הוא היה במרחק של כמטר מהם דויד קפץ עליו ולא נתן לו לזוז. מישהו נכנס לחדר, וקשר גם את ריצ'רד לכיסא. לאחר מכן הדמות המסתורית החזירה את דויד לחלון והרגיעה אותו. לדמות היה אקדח בידה. הוא כוון לעבר ריצ'רד. ריצ'רד היה בטוח שחייו עומדים להסתיים ועצם את עיניו. לפתע האקדח נשמט מידיה של הדמות והיא קרסה על הרצפה.
________________________________
מקווה שאהבתם ! (:
שיהייה לכם סופ"ש מעולה ! מפחיד P: ומלא באהבה! 333 >
| |
|  כינוי:
meeeee_XD מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
