Give me chance.

אני לא יודעת,זה פשוט מטריף אותי.

המחשבות הללו על המראה שלי פשוט לא מפסיקות לסתובב להן בתוך ראשי.

אני ניראית זוועה.

אני בת שדומה לבן,מזכירה בן וכו'.

אין לי גוף יפה,אין לי גובה שיתאים למשקל שלי.

אני לא מרוצה מעצמי.

קשה לי לשנות את מי שאני מבחוץ,ולא כי אני אוהבת את זה ומנסה להשאיר את מה שאני.אני פשוט מתקשה להשתנות.

שמתי לב שדווקא בגלל המראה שלי הבנים מוותרים על הקירוב שלהם אליי-לא מתקרבים אליי ריגשית.יש לי רק ידידים וידידות,חברות(סוג של).אין לי חבר ואין לי מישהו שיאהב אותי.אני מתחילה לחשוב שהבנאדם שאותו הכרתי וחשבתי שהוא מרגיש אליי משהו או לפחות מתחיל-טעיתי לגביי זה.אני מתכוונת לזה שהוא רק מחשיב אותי כעוד ידידה,חברה שיכול לדבר איתה ולצחוק כמו עם כל האחרים.לא יותר מזה.

כמה פעמים חשבתי על התאבדות ופעם אחת התכוונתי כבר לבצע זאת אך משהו עצר בי ופשוט יצאתי בריצה מהבית והסתובבתי ברחובות.בלי בנאדם שיתמוך בי איכשהו.

אני פשוט לא יודעת,אני פשוט לא זוכרת איך נהפכתי למה שתיארתי עכשיו.זה היה כל כך מהר.בלי לשים לב אפילו לעצמי פתאום אני בנאדם אחר מבחוץ.

-אני רוצה להרזות ושיהיה לי גוף יפה או לפחות נורמאלי והמבנה שלו יהיה נפלא,אני לא יכולה לתת לאף בן לגעת לי בבטן,כואב לי כל פעם שמזכירים שאני שמנה.

-אני די מתחרטת על זה שהסתפרתי,שסיפרתי את שערי הארוך,כנראה בזכותו הבנים לפחות קצת היו מתקרבים אליי ואז עוד היה לי חבר באחת התקופות שהיה לי שיער ארוך.

*אני נראית כמו בן ואני בת לכל דבר,גופי ניראה לא יפה ואני מתביישת לחשוף אפילו את הבטן שלי מול מישהו-גועל*

אני זקוקה לעצות,פתרונות,או אפילו לפחות הצעות לפתרונות.