במסתורי הארץ התגלגלה נפשי, במקומות חבויים מעין אזרח.
אזורים נשלטים כשמסביב כיפות רקומות בסלעים מחוררים.
שקט של זמניות סורר בין המבנים, הקירות כאילו מברכים עוד זר שבא לביקור.
אוטובוס סטייל מסעית עם מושבים מגיח מן מן הפינה ומאיר את השקט, כובעי מצחיה מתזמנים עלייה.
האוטובוס סטייל מסעית עם מושבים, מכונה כמו יצור מיואש מעוד יום עבודה מביא את החבורה למיקום המשימה.
עוד הליכה בצל הדממה, הגפרורים נפרסים ומתחברים בטבע המחבק.
עיניים עייפות, ידיים קפוצות, רגליים כאובות, בירכיים רועדות, כולם מתכוננים לשהיה.
מכשמשקולות העיניים מנצחות את התנגדות המקצועיות הזמן מתחיל לפסוח במרווחים בלי כוח, דקה הופכת לרבע, חצי עובר בקטנה,
ובכל הנוגע לדקות בודדות זאת שינה שלמה ובריאה.
המצחייה קוראת לנו להתמתח, הכוח הראשון עובר... עייפים, לא רואים את שליחי הטבע שבצדדים.
הכוח השני כמו גם אחיו הבכור, ואז בספירה מותחת לאחור, השמחה עולה וחפצים מיישמים ייעודם.
עוד משימה הושלמה, עיניים עייפות מוצאות מרגוע רגעי על המסעית סטייל אוטובוס, עד אשר חוזרות לאיזור הנשלט בחיק הכיפות הסרוגות.
לילה טוב לדובה, לילה טוב לירח, אלה שנעלמים עם הזמן ומרמזים על החלפה.
התעלפות קלה, התעוררות חמה, מבט על השעון מרמז על קבלת תנאי עגום, מצחייה מעירה אותה ומתזמנת השקמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
