יש לי חברה אילתית

"הלו?"

"שלום."

"הי, מה שלומך?"

"היייי, שנים לא דיברנו"

"התקשרת?"

"חיפשת אותי?"

"הלו :)"

"שלווווווום"

"את בבית? תתקשרי אליי"

למה בקושי יוצא לנו להיפגש?!?!

כל השיחות שלנו הן בפלאפון.

ואני לא מדברת על לילי שרחוק מאיתנו שנות אור... למרות שגם אלייך הלב שלי מתפוצץ מגעגועים.

אלה- על תות ורונה שנמצאות מרחק לא רב מהבית.

בעיקר תות- שפחות ופחות יוצא לי להתראות איתך.

זה כל כך כואב, מעצבן... ובודד להיות בלי שלושתיכן בנות.

זה מוזר להתחיל כל יום בלי להיות צמודה לתות 24 שעות.

בלי לשמוע את הצחוקים של לילי והשטויות של רונה.

זה קשה לא לראות את פנייכן, או לא לחבקכן.

יש ימים שזה כל מה שאני מאחלת שיקרה עכשיו: "להיות איתכן!"

(אחרי הצבא זה כל כך הולך להישתנות!!!!!!!!!!!!!!!!!!)

אני אוהבת אתכן כל כך בנות, ומתגעגעת. :(

LITTLE