אני מצטערת.
לימודים=\
תודה על התגובות3>
"אני לא ראיתי שבחורה יצאה מהחדר
שלך היום בבוקר" גיאורג המשיך.
טום
לא ענה.
"גמאני
לא ראיתי" לחש ביל לטום.
טום
הסתכל על ביל במבט ריק , קם מהכיסא ופנה
לעבר המעליות.
כל
הלהקה והצוות צפו בו מתרחק כשאת פרצופם מעטרים מבטים שואלים.
פרק 6
היא
עמדה שם, כמו תמיד מביטה על ברלין.
שיערה התנופף ברוח. היא הייתה ילדה רגילה עד
שהאסון שינה את חייה.
מחשבותיה נדדו, לאותו ערב נורא-
הם
היו בתוך המכונית המרוסקת.
אביה
נהרג במקום.
"אמא...אני
אוהבת אותך..." אנה הניחה את ראשה על הבטן של אמא, מקווה שהיא תלטף אותה כמו
תמיד, אבל אמא גססה, דם חם כיסה את כל גופה, אבל אנה, לא ידעה זאת.
"אנה...מתוקה
שלי, את הדבר הכי חשוב לי, אני רוצה שתשמרי על עצמך..."
אנה
ואמה ישבו במושבים האחוריים. אנה לא יכלה
לראות שכל סביבתה מלאה בדם.
היא חשבה שאלו טיפות הגשם ששטפו את הכביש.
"אמא..
די.. אל תדברי ככה... את תהיה בסדר... אנחנו עוד נלך השבוע לפודינק! את זוכרת
שהבטחת לי? את תמיד מקיימת את זה..."
"אני
מצטערת אנה..."
אמא
שלה פלטה אנחת כאב, היא הזיזה את ראשה בקושי רב כדי לנשק את אנה, הבת האהובה שלה,
בפעם האחרונה.
"אנחנו
מצטערים...אבל הם לא שרדו" היא נזכרה במילים של אותו השוטר.
היא
עמדה שם, באמצע הכביש הרטוב, ליד המכונית המשפחתית המרוסקת, צופה באנשים מכסים את
הוריה בניילונים שחורים.
רק
עכשיו היא החלה להבין את משמעות המילים של אמא שלה, המילים האחרונות שלה.
"לא!!!
אמא!!!אבא!!! תחזרו!!" היא צרחה.
המצילים
מסביבה הסתכלו עליה במבטים מרחמים.
אישה אחת ניגשה אליה, מנסה לחבק אותה, אבל אנה
הדפה אותה בכוח. "למה? למה?..." היא לחשה.
היא
שמעה צעדים מאחוריה.
זה
היה הוא.
הוא
התקדם לעברה, ונשען על המעקה לידה.
"היי..."
הוא אמר לה בשקט.
"היי..."היא
ענתה לו עם חיוך עצוב.
"איך
קוראים לך?" הוא שאל.
"אתה
לא יודע איך קוראים לי?" היא שאלה אותו במבט מופתע.
"לא...אני
אמור להכיר אותך?" טום שיחק אותה.
'איך
זה שהוא לא מכיר אותי?.. הוא בטח לא מי פה...'
"לא...וקוראים
לי אנה" היא חייכה
"תימסון,
אבל את יכולה לקרוא לי תימי" הוא חייך והושיט את ידו.
"אז
תימי...אתה לא מברלין נכון?" היא לחצה את ידו.
"לא...אני
ממגדבורג..." הוא ענה.
"אז
מה אתה עושה פה?"
'תמציא
תמציא משהו חכם' טום חשב לעצמו
"אני
ואחי רוצים לעבור דירה...לברלין...נימאס לנו להיות דבוקים להורים אם את יודעת על מה אני מדבר..."
אנה
הסתכלה עליו במבט מוזר. הוא פגע בדיוק בנקודה הרגישה שלה. היא הסתובבה וירדה
לישיבה מגמגמת בקול חלש.
היא עדיין לא נרגע מהפלשבאק המטורף שחוותה לפני דקות.
"לא...האמת
שאני לא יודעת על מה אתה מדבר..... הייתי נותנת הכל כדי להיות במצב שלך..."
היא גמגמה, שוכחת שהיא לא לבד על הגג, שוכחת שעומד לידה מישהו.
"מה
זאת אומרת?" הוא שאל בקול לא מבין והתיישב לידה.
"סתם.."
"את
רוצה לספר לי?"
"אני
לא בטוחה..."
"את
יכולה לספר לי..את תרגישי הקלה.. תסמכי עליי"
"זה
בכלל מעניין אותך?" היא התעוררה ממחשבותיה.
"כן.."
"למה?"
"כי
את ניראת לי בחורה חמודה..."
'בחורה
חמודה' המילים עברו לה בראש.
"באמת?"
היא הסתכלה עליו במבט בוחן.
"באמת
באמת" הוא הרים את ידו ואת השניה הניח על ליבו.
"אני
נישבע" הוא חייך.
אנה
צחקה וחייכה.
הוא
חייך אליה בחזרה.
"אז
למה התכוונת?" הוא שאל אותה מנסה לא ללחוץ עליה.
'ניתן
לו צ'אנס' עברה במוחה מחשבה.
"אני
לא יכולה להיות דבוקה להורים שלי..." היא ענתה לו מהססת.
"למה?"
הוא לא הבין.
"הם
אינם.." היא ענתה לו בקול חלש וחנוק.
הוא
לא ענה לה.
היא
הסתכלה עליו, מצפה שיגיד משהו.
"עזוב
את כל מה שאמרתי עכשיו...לא הייתי צריכה לספר לך את זה" היא קמה במהירות
ממקומה,מתחרטת על מה שקרה.
'למה
היית צריכה לפתוח את הפה שלך?! בשביל מה אנה?' היא נזפה בעצמה בלב.
"רגע
חכי!" הוא תפס אותה בידה בעדינות אחרי שקם ממקומו.
"אני...אני
מצטער..אני פשוט בחיים לא הייתי במצב כזה אז לא ידעתי איך להגיב..." הוא
התנצל. "אני באמת מצטער".
אנה
חייכה חיוך עצוב.
"זה
בסדר תימי...באמת...אני צריכה לזוז לעבודה..." היא אמרה לו בקול חלש.
"איפה
את עובדת?" טום היה סקרן מהתשובה שלה.
"אממ...
אני מנקה את הספרייה...כן.. את הספרייה..." היא ענתה לו.
'למה
היא משקרת לי?' הוא חשב לעצמו.
"טוב..
אז נתראה מחר?" הוא שאל אותה בחיוך.
"כן...אני
מקווה" היא חייכה אליו ונעלמה מאחורי דלת היציאה.
'איזה
מסכנה...יתומה...אבל למה היא שיקרה לי? מנקה את הספרייה... אולי היא לא רוצה לחשוף
את הפרצוף האמיתי שלה? אבל מה הפרצוף האמיתי שלה? המתוקה מהגג או הכוסית מהמועדון?'
קו מחשבותיו נקטע כאשר נכנס לחדר ומצא את אחיו יושב על מיטתו.
"כן
אח קטן? אתה צריך לקבל עצה ?" טום שאל
אותו במהירות.
"לא...
מה קרה לך טום? מה זה היה בארוחה? ואיפה היית עכשיו?"
ביל
שאל אותו.
"בחוץ,
יצאתי לנשום אוויר" טום לא רצה שאחיו יגלה את האמת,אבל מצד שני הרגיש אשמה
שלא סיפר לאחיו.
"נו...טום..."ביל
לא קנה את ההסבר.
"טוב,
טוב.. הייתי בגג מה אתה לחוץ?עישנתי.." טום ענה לו באי חשק.
"ומה
במרפסת אתה לא יכול לעשן? מה מיוחד בגג?"
"כלום...
סתם...פשוט.." טום גימגם.
"פשוט?"
ביל זירז אותו.
"כלום..."
"טום!!!"
ביל פלט צווחה.
"בסדר
בסדר! רק אל תעשה לי עכשיו סצנות! פשוט..." טום עצר.
"פשוט?"
ביל לחץ עליו.
"פשוט
באה לשם כל ערב איזה בחורה..."
"ולמה
אתה לא מביא אותה לחדר? ולמה אין לך סימנים של אודם על הפרצוף?"
"כי.."
טום גימגם.
השאלה
הזאת באמת בלבלה אותו. למה הוא לא התחיל איתה? ולמה הוא היה בחור כזה רגיש ומבין
שם למעלה? ולא מתנשא ושחצן כמו תמיד?
"כי?.."
ביל קטע את מחשבותיו.
"כי
ככה ביל! די! עזוב את הנושא.." טום התפרץ.
"עזבתי
עזבתי... מה אתה עושה היום בערב?" ביל שינה את נושא השיחה.
הוא הבין שנגע
מקודם בנקודה מאד רגישה אצל טום, הוא החליט לתת לו לחשוב בלי להתערב.
הוא
גם החליט לא לספר לטום שהאזין לכל השיחה של טום ושל אנה אחרי שעקב אחרי טום והתחבא
מאחורי דוד שמש.
הוא הרגיש מטופש ששיקר לאחיו.
"אני
יוצא למועדון של אתמול... נורא נהנתי..." חיוך כיסה את פרצופו של טום.
ביל
הביט בו בהרמת גבה.
"חשבתי
שיש לך עכשיו רק בחורה אחת בראש טום..."
"בראש
של טום יש מקום לכולן... אפילו בשבילך אחות קטנה..."
"איכ
י'מגעיל!" ביל עיוות את פרצופו.
"אני
צוחק..." טום חייך.
"ואיך
את מבלה היום?" טום שאל בעודו מוריד את הכובע ומניח אותו על השולחן.
"אני
פגשתי מישהי אתמול.. ממש חמודה.. היא עושה לי סיור בברלין" ביל חייך.
"ומה
שמה?" טום שאל ובאותו הזמן פתח את דלת המקלחת.
"מוניק.."
ביל חייך.
"יופי
תהני לך אחות קטנה" טום סגר אחריו את דלת המקלחת וביל שמע את זרם המים.
"תודה.."
הוא אמר בקול חלש ופנה לכיוון היציאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
bek girl