היום יום הולדת לעידו.

עידו הוא ילד מקסים בן ארבע שהיום עשיתי לו יום הולדת, 

והוא בתמורה העביר לי שיעור קטן בחיים .

אמנם הוא בן ארבע אבל מתנהג כקטן יותר, כתמים יותר..

אמא שלו הייתה נשמעת מצטערת על כך.. אבל בעיני זה היה מקסים.

עידו הסתכל על החלל הריק, אני סיפרתי סיפור, והוא הקשיב..

יכולתי לראות בעיניים השחורות שלו שהוא שבוי בתוך הדמיון התמים שלו,

אמרתי לו שעכשיו הוא גיבור על, והוא הרים יד אחת קטנה ואמר 'אני מוכן להיות גיבור על'

והוא היה, הוא היה הגיבור על הכי גיבור על שהוא יכל להיות, 

וברגע הזה, תוך כדיי שאני מסבירה לו איך הולכת להתנהל יום ההולדת שלו,

אני פתאום מבינה, שזה לא משנה בן כמה אתה, ואיפה אתה עומד.

וזה לא משנה שאתה ילד בן 4 שמתנהג כמו ילד בן שנתיים, 

או בחורה בת 18 שקצת איבדה כיוון לעתיד. 

יש כמה דברים שכן משנים, שכן חשובים, לפחות לי,

להאמין, להאמין כמו שעידו האמין שהוא גיבור על , כמו שעידו החליט 

שהגלימה הצהובה שמצאתי לו היא גלימה שגורמת לו לעוף.

להאמין במה שאני רוצה, כי הכוח של הרצון גדול מכל כח אחר שאפשר לעלות על הדעת.

להאמין ולהצליח לצייר תמונה בראש מלאה בדמיון הכי כנה ואמיתי.

עידו העביר לי שיעור גדול בתשומת לב לפרטים הקטנים, שם נמצא האושר האמיתי.