מתמודדת עם עצמי ..

נמאס לי להיות בכיתה כול כך יצרתית כיי זה המהות שלה ,ואני צריכה שעות כדי שתיהיה לי מוזה ,ויצרתיות ולצייור משו ייחודי

כדיי לייצור משהו זה לוקח ממני כול כך הרבה כוח וזמן ,ויש את אלו שהכול בא להם בקלות .

נצאס לי לנסות להצליח בלימוידם וגם אז לא להצליח .

נמאס לי להיות מאלו שאמא שלהם לא יכולה להכין להם אוכל לבצפר או לאחרי בצפר,למה לכולם יוכולים להכין ולי לא ?

מה הקטע נכון אני עצמאית ,אבל יש גבול אני בכול זאות ילדה  .

נמאס לי לחשוב כול פעם שאני מדברת שטויות ושאחותי תשתנה ועוד ניהיה חברות ,וכול פעם מחדש היא מוכיחה לי שאני לא מדברת שטויות וכול מילה שליי נכונה .

נמאס לי לראות כול פעם שהמשפחה שלי לא מכירה אותי ואפילו לא צד אחד .

נמאס לי להתאמץ כול כך הרבה בשביל לדבר כול דבר ובסוך להתאכזב .

נמאס לי שבכול דבר טוב תמיד יבוא הרע והוא יהיה מר .

נמאס לי  לנסות להיות אופטימית ואז יבוא משו ויראה לי שהוכל שטויות ואין בשביל מה להיות אופטימי .

פשוט נמאס לי מהכול .כמה אני יכולה לסבול ולספוג .

בוא נראה אותך ה' שורד את כול מה שאני שורדת בליי הכוחות המיוחדים שלך