מתמודדת עם עצמי ..

הלכנו היום שוב לסבתא

הבן זונה שוב לא תיקן את המצבה ,3 פעמים הוא שיקר .

לא נמאס לי ..

אחותי שאלה על סבתא בדרך אבא סיפר ,על מה הוא הרגיש שהוא חשב שזה יקרה הוא הרגיש יאאוש ואז הבין שעדיף ככה כי היא סובלת ,וסיפר לנו את כול הסיפור ממה זה התחיל ,ה ייתי עם משפקי שמש התמעודת ירדו לבד לא בכיתי הם פשוט ירדו ,אחותי במשוב האחורי בוכה ,אבא מספר מסתכל עליה מחבק לי את היד אומר את עצובה.

אני שותקת לא מצליחה להגיד שום דבר ,שום דבר .

הדיבור הפסיק היה שקט ,איזה רדיו ברקע או משו ,הדמעותש לי לא מפסיקות לרדת ואני חסרת הבעה

חושבת על זה שנאמס לי ולא באלי להמשיך לא רוצה לא בעל לא ילדים לא חתונה לא באלי לעבור שום דבר רק עכשיו להפסיק הכול

כול היחס הזה שלי ושל ה' אולי אבא צודק אולי זה כלום ?

אני כבר לא יודעת מה לחשוב להגיד או לעשות .

מרגישה בודדה .

אבא אני אוהבת אותך יותר מכול דבר בעולם

וסבתא אותך לא נשכח לעולם .