מתמודדת עם עצמי ..

הלכנו היום שוב לסבתא

הבן זונה שוב לא תיקן את המצבה ,3 פעמים הוא שיקר .

לא נמאס לי ..

אחותי שאלה על סבתא בדרך אבא סיפר ,על מה הוא הרגיש שהוא חשב שזה יקרה הוא הרגיש יאאוש ואז הבין שעדיף ככה כי היא סובלת ,וסיפר לנו את כול הסיפור ממה זה התחיל ,ה ייתי עם משפקי שמש התמעודת ירדו לבד לא בכיתי הם פשוט ירדו ,אחותי במשוב האחורי בוכה ,אבא מספר מסתכל עליה מחבק לי את היד אומר את עצובה.

אני שותקת לא מצליחה להגיד שום דבר ,שום דבר .

הדיבור הפסיק היה שקט ,איזה רדיו ברקע או משו ,הדמעותש לי לא מפסיקות לרדת ואני חסרת הבעה

חושבת על זה שנאמס לי ולא באלי להמשיך לא רוצה לא בעל לא ילדים לא חתונה לא באלי לעבור שום דבר רק עכשיו להפסיק הכול

כול היחס הזה שלי ושל ה' אולי אבא צודק אולי זה כלום ?

אני כבר לא יודעת מה לחשוב להגיד או לעשות .

מרגישה בודדה .

אבא אני אוהבת אותך יותר מכול דבר בעולם

וסבתא אותך לא נשכח לעולם .

קשה לי קשה לי מאוד עם כול המצב הזה .

אני לא יכולה אני עצבנית ,ממורממרת בכיינית דיכאונית

נמאס לי זו לא אני אני צריכה לתקן את זה

לא הגינוי שכול יום שאני קמה לבצםר בקום להגיד צודה ה' שאני קמה הבוקר אני יגיד למה קמתי .

נמאס לי מהמצב הזה שאני חוזרת הביתה ובאלי רק לבכותצ ,כשאני בבצפר ואני רק רוצה לברוח ולבכות לבד

אני מנסה להביע את עצמי עד כמה שזה קשה לי ליד החברות כי ההורים לא באים בחשבון אבל קשה לי אני נשבעת שקשה לי .

אני צריכה לדבר איתה ,אני מרגישה ככה אבל אני לא מסוגלת

אני מנסה משחזרת את זה בראש אבלל לא מצליחה פשוט לא מצליחה

ואני חייבת אבל באמת לאא מצליחה וזה הורס אותי מפבנים

הנה היא בסלון עכשיו למה לא ללכת לדבר איתה לפתוח את הלב  ?

כי מישו יכול לבוא

כי אני חושפת את עצמי 

כי היא לא תראה אותי בוכה

הנה כבר 3 סיבות ,אמא קשה לי להגיד לך את זה אבל אולי את היחידה שיכולה לעזור לי עכשיו

לא מצליחה לדבר .

ואו השיחת טלפון הזו לא ציפיתי לה הורידה לי שנה מהחיים

זה הביא לי פלאשבק נוראי

אינלי כבר על מי לפחד ובכול זאות הלב שלי ירד לתחתונים

זה הזכיר לי את אותו הלילה במסיבת הסיום של כיתה ג'

התקשרו משם להודיע לאבא ,שסבא נפטר.. המספר היה בלתי מזוהה ישר ידענו שזה משם

ועכשיו שוב ואני עונה הפעם מבטא חזק מבקש את אבא ,הקול ברקע לא נשמע ידידותי כמו בדרך כלל

ישר חשבתי שמשהו קרה ואז אני מעירה את אבא נותנת לו את הטלפון והוא מדבר בשפה שונה הבנתי מאיפה זה

והלב התחיל במסע רכבת ההרים שלוו בדרך לתחתונים ,הדמעות התחילו לנזול פתאום כי זה פשוט הזכיר לי משהו שדחקתי הרבה זמן ולהזכר בו לא היה במקום אצלי .

ישלי פחד נוראי מלאבד אנשים למרות ש3 כבר לא כאן .

אבל בסוף הכול בסדר כי הרי מהצד ההוא אין כבר את מי לאבד.

אבא: נכון שהוא הסבא הכי חמוד בעולם ?

אני : לא

אבא:אז מי ?

אני: סבא שלי

אבא :סבא העירקי ?

אני : לא ,סבא שלי !

אבא : איזה סבא? ..

הוא תמיד קיים אצלי בלב והוא עדיין סבא שלי לעולם ועד .