הסיפור. שלנו.

 תסלחו לי. אבל אני באמת לא מבינה את כל הרעש התקשורתי סביב פרשת אולמרט "החדשה".

הרי בעוד שבוע או שבועיים גם הפרשה הזה פשוט תיעלם מחיינו.

אף אחד לא יזכור את פרטיה ופרשת שחיתות אחרת תצוץ במקומה.

בואו לא נהיה תמימים ונודה.

יכול להיות שאולמרט עשה טעויות רבות כאזרח.

אך ברגע שאולמרט הפך להיות ראש ממשלה במדינת ישראל,

לדעתי לפחות, הוא מקבל חסינות.....

כן, בדיוק כמו זו בהישרדות.

חסינות משמעה בפוליטיקה-הגנה מפני תביעות או חקירות.

אל תבינו אותי לא נכון..אני לא אומרת חלילה שראש ממשלה במדינת ישראל מוגן מאשמה במעשה רצח, או אונס.

אבל לדעתי, כאשר נבחר ראש ממשלה, ברוב קולות, ראשו צריך להיות ממוקד בתהליכים המדיניים,הצבאיים והביטחוניים.

במדינה כמו מדינת ישראל ראש הממשלה חייב להיות מפוקס על המטרה.בלי שינויים או הפרעות.

אולמרט, נמצא בנקודה מכריעה בקריירה שלו, ובכלל בהיסטוריה של מדינת ישראל.

ההסלמה במצב בגבולה הדרומי של ארצנו ומה שנעשה כנגד תושבי שדרות,

ומצד שני מפת הדרכים. התוכנית המדינית. אמריקה. הצורך לרצות את כל העולם. להיות בפיקוח תמידי.

אולמרט, ובכלל מדינת ישראל נבחנים תחת זכוכית מגדלת יום-יום, שעה-שעה.

וזה לא הסוף. אירן ואיומיה על נשק גרעיני.

ובגזרת סוריה. מצד אחד נכונות למשא ומתן ומצד אחר בניית כור גרעיני.

הרי ברגע שקצת לא נשים לב ונתעסק בדברי לא נחוצים,

אוייבנו ינצלו את זה. והפעם, בכל החוזק.

ובין סדר יומו הדחוק גם ככה, אולמרט נאלץ להיחקר.

בנוסף לכך, התקשרות יוצאת בכותרות כמו "הסוף של אולמרט" "זה באמת יגמור אותו" וכ"ו.

אם אני הייתי במקומו של אולמרט קל וחומר לא הייתי מחזיקה מעמד.

אני מאמינה כי כאשר נבחר ראש ממשלה לישראל, הוא הופך לרכוש הציבור.

כעת, הוא לא אזרח הוא רכוש ציבורי פשוט כמשמעו.

לכן, כאשר מועלים חשדות כלפיו, הוא אינו צריך להיחקר בעניין.

בתום שירותו הציבור, כאשר יחזור להיות אזרח כמניין,

יוכל להיחקר כמה שייראו לנכון חוקריו.

ולכן, הייתי רוצה להאמין כי אם יש דברים בגו, אולמרט ייחקר.

אבל לא עכשיו.אלא בתום כהונתו הנוכחית.

ובואו לא נעמיד פנים. כולנו ידענו על החשדות נגדו גם כשנבחר.

ולמרות זאת, הוא ראש ממשלתנו היום.

ואם בכנות אנחנו עוסקים בוא נתמודד עם העובדה הקשה ביותר.כל פוליטיקאי בארצנו מושחת.

כי פוליטיקה משמעה לגרום להכל לעבוד.ביחד.

וכן, משמעה לפעמים, כשאין ברירה לעבור על החוק.

כמה אבסורדי שזה נשמע.

ולא, אני לא מסכימה עם דרך התנהלות זו.

למרות זאת,ברגע שקצת לא נשים לב ונתעסק בדברי לא נחוצים,

אוייבנו ינצלו את זה. והפעם, בכל החוזק, כי כידוע, הם מסוגלים.

"זה מה שנעשה.עדי עלה לגג לבד.עזבנו אותו לפני שעה והלכנו לישון.

הוא עלה לגג,שתה,עשה שטויות,וקפץ.גרסה אחת.בחיים לא יעלו עלינו."

"כן,זה מה שצריך לעשות."

מישל שהציעה את הרעיון נראתה מרוצה.בר היה בשוק.

חברו מילדות קפץ למותו לפני רגע.

הייתי בשוק מתשובתו של בר.

לא האמנתי שבר יבחר להתעלם מהאמת.

עלינו לחדרים.

למחרת בבוקר,התקלחתי.

מישל כבר הייתה רחוצה ומצוחצחת,

כאילו דבר לא קרה.

"את יודעת שמה שאנחנו עושים זה הדבר הנכון,בשביל העתיד שלנו."

יצאתי מהחדר בכעס,ומאחוריי שמעתי את מישל מסננת

"אנטיפתית"

הרגשתי מן ריקנות כזו,אבל בו זמנית הרגשתי שבפנים מתחוללת סערת רגשות.

הלכתי במסדרון,וראיתי מרחוק את בר אורז את חפציו של עדי.

ירדתי למקום אליו נפל עדי.

מרחוק ראיתי את משפחתו מתייפחת.

לא העזתי להתקרב.

ראיתי גם את דורון בניהם.

הוא נראה פתאום שונה.

הרבה יותר רך,נעים.

הוא נגש אלי.

"היית איתו אתמול נכון?"

"כן......"

"היו סימנים?"

"סימנים..?למה...?"

"להתאבדות."

"לא,א..ני לא חו..שב.ת"

הלכתי משם.

הרגשתי שאני חייבת לספר את האמת.

אחרת אשתגע.

הלכתי לחדר.

"אין מצב שאני ממשיכה לשקר"

"השתגעת!?!"

"לא,פשוט אני לא מסוגלת.מצטערת."

מישל ניסתה לעצור אותי,אבל לא היה כבר טעם בניסיונותיה.

היא קראה גם לבר.

לא משנה מה אמרו,זה פשוט עבר לי ליד האוזן.

עד שבר אמר

"תעשי את זה לפחות בשבילינו."

"בשבילכם?"

"בשבילך התכוונתי."

נכנסתי לחדר של יועצת השכבה.

מי שהייתה נראית קודם שמחה ומחויכת,

הפעם נראתה מאיימת ומפחידה.

סיפרתי לה הכל.

אמרתי שאני הייתי איתו שם.

ופשוט לא יכולתי לעזור.

לא הזכרתי מילה על בר או מישל.

כשחזרתי לחדר חפציי היו ארוזים ומישל סגרה את רוכסן התיק שלי.

"מחווה אחרונה ממני אלייך.ביי"

"מה?"

"לא ברור לך?את איתי ועם כל הבית ספר הזה גמרת."

נשכבתי על המיטה.הסתכלתי על התקרה,ולא האמנתי.

התפללתי שזה לא ייקרה לי.

הדקות פתאום נראו לי כמו ימים.

הזמן עבר לאט לאט,נותן לי לחשוב יותר ויותר על איך הרסתי את חיי.

"עשיתי את הדבר הנכון,עשיתי את הדבר הנכון,עשיתי את הדבר הנכון.."

סיננתי מבין שפתיי הסדוקות.

רכזת השכבה נכנסה לחדרי.

שעת הדין הגיעה.

"את נשארת.תנצלי את הישארותך כאן.אל תנוחי על זרי הדפנה."

" שום דבר, שום אירוע שארע לה, ואף אחד שפגשה, לא הכינו אותה לאותו השקט. השקט שאחרי הסערה..... "