צעדים מהוססים נשמעו מבפנים.
צעדים אלו נשמעו כמו טיפות גשם עדינות שנופלות על האדמה במין סימפוניה כזאת,מתמשכת ומלאת חיים וגדולה יותר מכל פלאי הטבע האחרים.לילאן כל-כך אהבה את אותם טיפות השם.לילאן תמיד אהבה דברים יפים ומרגשים.
"למה אנחנו עדיין פה?" שאל גבר אחד את חברו שעמד בפתח החנייה.
הגר השני לא ענה ושלח מבט משתיק אל עבר הגבר השני.הוא הביט אל החנייה החשוכה והוא ראה אותה וידע,בודעות מופלאה שהוא אינו חולם.שזה אמיתי.היא נראתה כמו מלאך מתקתק מרחוק,ואור מופלא אפף את עורה חיוור.כעבור שנייה ליליאן יצאה משם,ונראתה יפייפיה יותר משנראתה באותו חושך מכאיב ומאיים.היא הייתה בעלת עיניים כחולות מלאות אהבה,שער שחור ומתנפנף ברוח החמימה,ריסים צפופים ואוכים ופה אדמדם ועדין שמחייך תמידית.
ליליאן לבשה שמלה אדומה,כאשר עברה ליד הגברים היא חייכה אל הגבר שחיפש אותה במבטו ונדה בראשה כאילו אומרת לו לבוא אחריה
ואז היא החלה ללכת,היא נראתה והרגישה כמו פרפר שעף באוויר,מרחפת בקלילות מעל פני המדרכה.
האוויר עבר דרך שמלתה וגרם לה להרגיש שוב מרחפת,מושלמת ממש,בודקת כי הוא עדיין הולך אחריה,מחייכת אליו ומעודדת אותה להמשיך ללכת איתה.
הוא המשיך ללכת,לא שומע את חברו קורא ול,לא מקשיב להמולת הכביש שלידו,רק הולך מחייך ונמשוך יותר ויותר לתוך אותו מסתורין מקסים ומוזר כאחד.
היא הסתובבה אליו,חייכה קרצה והביטה בו במבט חודר.ואז כעבור דקה היא הסתובבה והמשיכה לקפץ בגילוי לב משובב ומקסים.
הוא הבחין כי אף אחד אינו רואה אותה,הוא אינו שאל מדוע שפוט נסחף אחריה במחולת צלילים מקסימה.
הוא המשיך תמיד המשיך נעצר לעיתים ואז ממשיך ללכת בעיקבותיה,מעלה מעלה במדרגות אינסופיות,שהובילו אל ראש בניין.
כאשר הוא הגיע למעלה וראה אותה,ליבו נמלא שמחה.היא חייכה אליו וחשפה שורת שיניים לבנות לגמרי.
"מי את?" הוא שאל והביט בה,מחכה לגילוי.
"ליליאן"היא אמרה וקולה חדר לתוך ליבו.
"מה רצית?" הוא שאל וחיכה לתשובה.
"רציתי להראות לך את העולם מהעיניים שלי.ביופי האמיתי שלו,רציתי להראות לך מה אני מרגישה כלפי אותו עולם.תסתכל למטה מה אתה רואה?"היא שאלה אותו.
הוא נעצר ואז הביט.עולם מופלא,יפה,מקסים שנראה כמו ציור שהצייר השקיע בו יתר על המידה.
"מה את?"הוא שאל,מחכה לתשובה.
"אמרתי כבר שאני ליליאן.התפקיד שלי הוא להראות לאנשים את היופי של העולם.לגרום להם להבין שיש עוד קצת ורק עם הם יביטו הם יגלו.תלמד את זה ותפנים.ביי ביי לך,מקווה שתזכור אותי." היא אמרה וקפצה.
"לאן את הולכת?" הוא שאל בפאניקה.רואה אותה נופלת כמו עלה מגג הבניין.
היא נראתה כו יפה ורגועה.עד שהוא עצם את עיניו וחלם שגם הוא קופץ.
"אתה עדיין איתנו?" נשמע קולו של חברו "אנחנו יכולים ללכת מהחנייה הזאת,היא מפחידה אותי."
"כן כן" אמר הגבר והחל ללכת ליד חברו שסיפר על אישה אחת שהתחילה איתו אתמול במסיבה.
הגבר הסתובב אל החנייה והביט שם לשנייה היה נדמה לו שליליאן עדיין שם מחכה לאיש הבא שיבוא,קורצת לאותו הגבר מחלומות רחוקים.
_____________________________________________________________________________________________________________________________________
מקווה שאהבתם!אני כתבתי.תגידו מה חשבתם(זה לתחרות סיפורים)
http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=450140&blogcode=8994975
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
