מצטערת שנעלמתי לכם.

הלחץ בלימודים הורס אותי.

~~~~

מהפרק הקודם:

הייתה שתיקה בין השתיים במשך כמה דקות.

"בן דוד שלי,ג'וש, הגיע לגור פה" אמרה לונה בלחש.

"לא נכון!, ג'וש? הוא עבר מאירלנד לקנדה? באמצע הסתיו לקראת החורף?! הוא השתגע! הוא ימות בקור פה" צעק אריונטה

לונה התכוונה לענות לה אבל אריונטה החלה לצעוק.

"לונה תראי!" צעקה אריונטה.

"שוריקן?" אמרה לונה לעצמה בלחש.

השתיים עמדו המומות.

"אריונטה, דינך נחרץ!" צעק שוריקן.

הוא רץ לקראת וחטף את אריונטה.

היא נסתה להשתחרר אך הואתפס אותה כ"כ חזק סביב צווארה וגרם לה להתעלף.

"אריונטה!"

~~~~

לונה הביטה בשוריקן המתרחק אט אט אל האופק, אל הים הנפרס אל מול עיניה, יחד עם אריונטה המעולפת בידיו.

אלפי מחשבות שררו בראשה של לונה, והיא לא ידעה מה עומד לקרות.

עיניה התמלאו דמעות. הכאב ויסורי המצפון ,על כך שלא עזרה לה, אכלו אותה מבפנים.

"איך העזתי לעמוד כמו סתומה כאן מבלי לנסות לעזור?!" צעקה לונה.

ג'וש עבר במקרה באותה הדרך וראה את לונה יושבת על המדרכה ובוכה בלי הפסקה.

הדבר היחיד שעשה הוא רץ וחיבק אותה קרוב אליו, בלי לתת לה לזוז מגופו אף לא מילימטר.

"אני פשוט סתומה!" לחשה לונה בעודה דומעת

"לונה, לא יכולת לעשות שום דבר בנוגע לכך" ענה לה ג'וש בלחש

"אני כן יכולתי וכמו סתומה לא העזתי..."

"לונה, את לאאשמה שהיא נחטפה!"

"אני כ...." לונה רצתה להמשיך במשפט אך מחשבה קטעה אותה.

היא הביטה בג'וש.

"מה?"

"מאיפה אתה יודע מה קרה, לא היית פה" אמרה לונה בקול חשדני.

ג'וש לא ענה, הוא רק שתק, עזב את לונה וברח.

"ג'וש?! מה הסיפור שלך?!" צעקה לו לונה בעודה מביטה בו מתרחק.

עניה של לונה שוב התמלאו דמעות והיא התישבה שוב על המדרכה, עד שנער אחד התקרב אליה והושיט את ידו לעזור לה לקום.

"הכל בסדר?"

-

"תנו לי לצאת מפה!" צעקה אריונטה אך לא נשמעה תשובה.

"אוף, כבר בערך מיליארד פעמים צעקתי למה אני לא נותנים לי לצאת?!"

היא הביטה סביב.

המקום היה לח והיה עובש בכל מקום.

ידיה היו קשורות בשרשראות, כמו רגליה.

בפינת החדר עמד עציץ אחד שבדרך פלא אינו נבל בתנאי האור והלחות בחדר.

סביב העציץ זהר אור בצבע ירקרק עדין וניצוצות עפו למרחקים של כ5 סנטימטרים ממנו.

"איזה צמח מדהים" חשבה לעצמה, אך חוט המחשבה שלה נקטע העת ששמעה צעדים מבחוץ.

"בואי לכן תכף ומיד!

-

הוריה של לונה התהלכו כה וכה בחדר האורחים.

"כבר עשר בלילה, איפה היא?!" שאלה קלין את בעלה.

"אין לי שמץ של מושג, התקשרתי לכל החברים שלה"

"נו?"

"מאז הלימודים אף אחדלא ראה אותה.

"גם לא ג'וש?"

"ג'וש לא ענה לי"

"טוב זהו אני מתקשרת למשטרה"

-

"הכל ברור לך לונה?"

"כן הכל ברור"

"מה הדבר הראשון שעושים?"

"נכנסים למגדל"

"ואז?"

"תוכל להזכיר לי?"

"לונה כמה פעמים לחזור על זה?!"

"טוב, אמורה אני מודה לך שאתה מנסה לעור לי להציל את אריונטה אבל זה חסר טעם שאני אלך"

אמורה הביט בלונה במבט רציני. מבט שאמר-אל תמציאי שטויות.

"בסדר הבנתי" אמרה לונה

ג'וש נכנס לחדר עם כמה משקאות צוננים וכוסות גלידת וניל.

הוא הניח אותם על השולחן והקשיב לתוכנית היטב היטב.

"ג'וש, הבנת?"

"כן"

אמורה הפנה את מבטו ללונה.

"ואת?"

"מה..? אה.. כן הבנתי הכל"

מבטה של לונה נשאר על אמורה ולא ירד ממנו.

ג'וש שקלט מיד את המתרחש יצא מהחדר.

"טוב מתי הולכים?" שאלה לונה

"היום באחת בלילה, עד אז את נשארת פה"

קול הסירנות נשמע בחוץ ונשמע הכרזה:"לונה קריסטאלז, אם את שומעת את הודעה זו את מתבקשת לחזור מיד לביתך!"

"אוי לא דואגים לי" אמרה לונה.

אמורה לא ענה והמשיך להביט במפה.

"זה ומד להיות הסוף של אחד מאיתנו. או אני או לונה או ג'וש, אבל.. של מי"

~~~~

תגובות?

ג'ני סטורי