חג שבועות שמח.

מצטערת על חוסר העדכון אבל קיבלתי מון שיעורים בזמן האחרון וחלק גדול מהחופשה בזבזתי עליהם.

~~~

מאירועי הפרק הקודם:

"ג'וש, הבנת?"

"כן"

אמורה הפנה את מבטו ללונה.

"ואת?"

"מה..? אה.. כן הבנתי הכל"

מבטה של לונה נשאר על אמורה ולא ירד ממנו.

ג'וש שקלט מיד את המתרחש יצא מהחדר.

"טוב מתי הולכים?" שאלה לונה

"היום באחת בלילה, עד אז את נשארת פה"

קול הסירנות נשמע בחוץ ונשמע הכרזה:"לונה קריסטאלז, אם את שומעת את הודעה זו את מתבקשת לחזור מיד לביתך!"

"אוי לא דואגים לי" אמרה לונה.

אמורה לא ענה והמשיך להביט במפה.

"זה עומד להיות הסוף של אחד מאיתנו. או אני או לונה או ג'וש, אבל.. של מי"

-

אריונטה לא הבינה מה הולך סביבה.

היא שמעה את קולו של שוריקן ומסביב לו עוד קולות משונים נושפים בכבדות.

"לאן אתה מוביל אותי?!"

שוריקן לא ענה אלא המשיך ללכת.

הוא נעצרלפני דלת חומה עבה והביט באריונטה. עיניו ננצו כאשר הביט בה.

אלפי מחשבות עברו בראשו.

"שוריקן!" צעק דוניגון מהקצה השני של הדלת.

"עוד שניה!"

הוא אינו רצה להכניס לתוך החדר ההוא את אריונטה. מחשבותיו נדדו אל העבר.

"את יודעת שתמיד אהיה לצידך"

"ברור שאני יודעת"

"תזכרי תמיד את המילים שלי"

"שוריקן אתה נוסע רק לשבוע, זה לא שתעלם לי לחיים שלמים"

"בסוף זה כן היו חיים שלמים" לחש שוריקן לעצמו בלחש.

"שוריקן!" הפעם דוניגון נשמע עצבני.

"אני בא!"

-

"אמא אני כל כך מצטערת, פשוט פגשתי את..." לונה אמרה בהתנשפות אך המראה שראתה הקפיא אותה מלומר מילה נוספת.

"אמא?, אבא?"

שני הוריה שכבו אל מולה מעולפים כאשר פניהם חיוורות ואדם מסוים עמד ושאב מהם דבר מסוים.

"הלו?"

"אמורה, בוא מיד לבית שלי!"

"מה קרה לונה?"

"פשוט בוא!"

לונה נתקה את הטלפון הסלולרי שאחזה בידה ובמזל לא נשמט מידה.

לא עברו שתי דקות ואמורה פרץ בסערה אל החדר.

"לונה מה..."

"אל תדבר, פשוט תעזור לי לעצור את הדבר הזה!" צעקה לונה.

"לונה תזוזי ממנו!"

"אין סיכוי! הדבר הזה יהרוג את ההורים שלי!"

"לונה! אל תתוכחי"

לונה לא הבינה למה אבל התרחקה מהיצור המוזר. תחושה מסוימת אמרה לה שהיא יכולה לבטוח באמורה.

אמורה לחש לחש מסוים, ובשניה שסיים נפלט כדור אור בצבע סגלגל בהיר שפגע בעינו של היצור.

באותה השניה נעלם היצור וצבע עורם של הוריה של לונה חזרו לקדמותם.

לונה עמדה בפה פעור, לא מבינה מה הולך סביבה.

"בואי איתי!" צעק אמורה.

"רק שניה!"

לונה התישבה אל מול השולחן וכתבה פתק להוריה בו אמרה שהיא ישנה אצל חברה ושהיא מצטערת שגרמה להם לדאוג.

היא הניחה את הפתק על שידה, על השידה עמדה אבן סגלגלה בצורת מעוין.

על האבן היה מונח פתק:

בתוך האבן חיים שלמים,

המספרים סיפור מדהים.

האבן נוצרה למענך לונה,

קחי אותה והיי לשליטה

-

"מה זאת אומרת הקריסטל לא אצלך?!"

"על איזה קריסטל אתה מדבר, איפה אני בכלל?!"

"אריונטה אל תעשי את עצמך!"

"אני לא עושה!"

"ארינה, אל תנסי להערים עלי!"

"מי זאת ארינה!?"

"את הקריסטל עכשיו!"

אדם פרץ אל תוך החדר ברוח סערה כשבידו חרב שנהב זוהרת.

"תתרחק ממנה!"

~~~~

עד כאן להיום!

תגיבו.

סטורי ג'ני