סעמק אני על 3 שעות שינה ואיןלי מושג איך אני מתפקדת.
אז אמ, ברלין. וואו וואו וואו. נשבעת שזו המילה שמתארת הכי טוב את החוויה הזאת. כן, חוויה, לא פחות.
פשוט מדהים, איזה עיר מדהימה, איזה אווירה מדהימה, איזה אנשים מדהימים!
והחזרה לשגרה אחר כך הייתה פשוט נוראית. נחיתת אונס.
דיכאון פוסט-ברלין בכל מובן המילה. אם זה כי אין יותר אמני רחוב מאגניבים, אם זה שהאוטובוס יאחר ברבע שעה במקום הרכבת שלא תאחר אף לא בחצי דקה (ובזמן שאני כותבת את זה עולה לי לאף הריח הנוראי של תחנות הU... אח, געגועים), אם זה כי אין סיכוי להכיר אנשים אדירים מכל חור בעולם (אפילו ישראל!) סתם כי במקרה ירדתם ביחד במעלית בהוסטל או חיכיתם בתור לבר במסיבת דראם אנ בייס. זה פשוט לא רק בגלל העוצמה והרושם שיש לעיר הזאת (ויש לה המון עוצמה והיא מרשימה בהחלט).
זה היה בעיקר כי...אין עוד. הטיול הזה היה משהו שפינטזתי עליו כלכך הרבה, הוא היה מטרה שאין לסטות ממנה ימינה או שמאלה (אפילו אם זה אומר 2 עבודות משרה מלאה).
ואחרי זה... זהו, פשוט אין למה לצפות יותר. הרי כל הזמן הייתי במרדף אחרי משהו, אם זה לסיים עוד בגרות ועוד בגרות, או להתחיל עבודה חדשה או כמובן הטיול, אבל כשחזרתי זה פשוט נפל עלי- אין לי למה לצפות יותר.
אני עובדת כמו מטורפת בשעות לא שעות, מרוויחה לא רע בכלל, ואין לי בשביל מה.
הרי לגיוס אני לא מצפה, להפך. אז בנתיים... פשוט להעביר את הזמן?!
ועם כמה שמתחשק לי, סביר להניח שהטיסה ללונדון לא תצא לפועל ולעולם לא אראה את רדהוט בלייב. וזהו.
לפחות ישלי את הדיסק החדש שלהם(♥) ועוד שניים שהיו חסרים לי לאוסף
חוצמזה בעבודה כיפכיופאק (חח לא הייתי מתחתנת ע ניר, חברה שלו מלחיצה וקנאית מדי
), וכבר נהיתה לנו חבורה כזאת ו-וואלה באמת שנקשרתי. כמובן as i allways do אני טורחת להתקע במצבים לא נעימים, אבל לזכותי יאמר שהפעם זו לא אשמתי. באמת נו.
וקצת נמאס גם מאנשים שנהנים למתוח ביקורת כי זה משכיח מהם לרגע את הכשלונות שלהם.
"קיוויתי שהעדרותי משמחת אותם, או שלכל הפחות משכיחה מלבם שהם אינם מאושרים ושלא יהיו לעולם."
משחקו של המלאך/קרלוס רואיס סאפון
אח, אלוהים, רק תחזיר את מאט (שילוב מושלם בין מבטא בריטי מדהים, נימוסים בריטיים מדהימים, עיניים ירוקות מדהימות וגוף מדהים
) והכל יעבור בשלום.
סתם, נו.
קרדיט לתמר אופקורס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
